אינוקטיטוט

אינוקטיטוט
ᐃᓄᒃᑎᑐᑦ
דוברים	36,000 (יחד עם דוברי אינוביאלוכטון)
שפת אם	14,000
כתב	עיצורי אינוקטיטוט; לטינית
משפחה	אסקימו-אלאוט אינואיט אינוקטיטוט
לאום	נונאווט (המחוז הצפוני ביותר בקנדה), נונאוויק (אזור בצפון קוויבק), הטריטוריות הצפון-מערביות, ונונאטסיאווט (אזור במחוז לברדור)
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

אינוקטיטוט (ᐃᓄᒃᑎᑐᑦ) או בשמה המלא האינוקטיטוט של קנדה המזרחית, ושפת האינואיטים המזרח-קנדיים, הוא שמן של מספר שפות אינואיטיות המדוברות בצפון-מזרח קנדה.

השפה מדוברת בכל האזורים שמצפון לקו העצים, כולל חלקים של הפרובינציות של ניופאונדלנד ולברדור, נונאוויק בקוויבק, ובמידה מסוימת אף בצפון מזרח מניטובה, ובמקומות נוספים. כמו כן, בצפון-מערב גרינלנד מדובר דיאלקט נוסף של השפה בשם אינוכטון.

היא מוכרת כשפה רשמית בנונאווט ובטריטוריות הצפון-מערביות.

פונולוגיה

פונמות בניבים אינואיטיים
		ענבלי		וילוני		חכי	כפוף		מכתשי		שפתי (־שִנִּי)
אפי				ŋː					n		m
סותם			q	*ɡ	k	(ɟ)				t		p
חוכך צדי	(h)	*ʁ		*ɡ			(ʐ	ʂ)		s	v
חוכך צדי										ɬ
מקורב (צדי)						j
מקורב (צדי)									l
* תוספת פונמה בהתאמה * רק בניב נַאצִילִינְגְמִיאוּטוּט; בשאר הניבים התמזג עם /j/ * בניב סִיגְלִיטוּן מוחלף ב-[ɣ], ועשוי להישמע כך בין תנועות וביניהן למקורבים בניבים אחרים * תחת /s/ בניבים כִּיבַלִּירְמִִיאוּטוּט ונַאצִילִינְגְמִיאוּטוּט, ותחת /s ɬ/ בניב אִינוּאִינַּאקְטוּן * רק בניב אִינוּפִּיַאטוּן * הופך [ɴ] לפני אפײם

תנועות בניבים אינואיטיים
	אחורית	קדמית
סגורה	uː		iː
פתוחה	aː
* תוספת פונמה בהתאמה /u/ קצרה מזוהה לעיתים כ-[o~ɔ] /i/ קצרה מזוהה לעיתים כ-[e~ɛ]

תפוצת ניבים אינואיטיים

כתב שפת האינוקטיטוט

האינוקטיטוט נכתבת במספר דרכים. ההבדלים נובעים בעיקרם מניב ואזור, אך לעיתים גם מסיבות פוליטיות והיסטוריות.

במהלך שנות השישים של המאה ה-18, מיסיונרים תרמו ליצירת אלפבית לשפת האינוקטיטוט בגרינלנד המבוסס על האלפבית הלטיני על מנת להפיץ את הדת הנוצרית, ובפרט את התנ"ך, בשפת המקום, כפי שהיה נהוג על ידי המסיונרים בכל העולם. למעשה, ההבדל היחיד בין כתב זה לכתב הלטיני הקלאסי הוא הוספת האות קרא המיוצגת על ידי הסימן ĸ שבהמשך הוחלפה באות Q.

הקַנִיאוּיָאקְפַּאיט (ᖃᓂᐅᔮᖅᐸᐃᑦ), הוא כתב אבוגידה המשמש את האינואיטים דוברי האינוקטיטוט בטריטוריית נונאווט ובחבל נונאוויק.

בשנת 1976 הפכה להיות הכתב הרשמי של השפות האינואיטיות, לצד האלפבית הלטיני. הוא מבוסס על כתב הילידים הקנדי. בכתב זה כל אות מיצגת עיצור, וכל תנועה מיוצגת על ידי הרוטציה של אותה האות.