אינוקנטיוס השלישי
|
אינוקנטיוס השלישי (בלטינית: Innocentius III; 1161 בערך - 16 ביוני 1216), כיהן כאפיפיור מ-8 בינואר 1198 ועד למותו.
נחשב לאפיפיור פוליטי מאד, שלא הסתפק בתפקידו הדתי כ"נציגו של אותו האיש עלי אדמות", אלא שאף גם לשלטון עולמי. בימיו הגיעה הכנסייה לשיא כוחה והשפעתה גם בעניינים שנחשבו עד אז לעניינים ארציים מובהקים. לא חשש להתעמת מול מלכים ושליטים חזקים כאשר אלה פעלו בניגוד לעמדת הכנסייה. אינוקנטיוס נבחר לכהונה בגיל צעיר מאד וכך הקנה יציבות רבה לשלטונו. יתרונו התגלם גם בכך ששלט היטב ברזי כתבי הקודש, ונהג לגבות את כתביו בציטטות מתוך התנ"ך ולהבדיל, ספרי הנוצרים כדי להצדיק את מדיניותו.
לוטאריו דה קונטי די סני נולד בעיירה ג'ביניאנו שליד העיר אניאני (כיום במחוז לאציו באיטליה) לטרסימונד, רוזן סני שהיה אחיו של האפיפיור קלמנס השלישי. משפחה זו העמידה מאוחר יותר שמונה אפיפיורים נוספים ובהם גרגוריוס התשיעי, אלכסנדר הרביעי, ואינוקנטיוס השלושה עשר.
הוא למד תאולוגיה ברומא, בפריז ובבולוניה וב-1181, עם מות האפיפיור אלכסנדר השלישי שב לרומא ושימש בתפקידים שונים תחת האפיפיורים לוקיוס השלישי, אורבנוס השלישי, גרגוריוס השמיני, ותחת דודו קלמנס השלישי, שמינה אותו לקרדינל.
עם מינויו לאפיפיור של סלסטינוס השלישי ממשפחת אורסיני, שהיה אויבו של בית סני, עזב את רומא והתגורר באניאני. בתקופה זו כתב מספר חיבורים תאולוגיים ובהם "מצבו העלוב של האדם" ו"מסתוריה של המיסה", שהצביעו על השראתו הסגפנית ברוח ספרי התפילה של הנזירים.
ב-8 בינואר 1198, היום שבו נקבר סלסטינוס השלישי, נבחר לוטאריו דה קונטי לאפיפיור ואימץ לעצמו את השם אינוקנטיוס השלישי.
תמיכתו במסעי הצלב
כבר בראשית צעדיו תכנן מסע צלב חדש לארץ הקודש. הוא קיווה גם לקרוע חלקים מן האימפריה הביזנטית כדי להשיב לקדמותה את אחדות הכנסייה. באוגוסט 1198 פנה לריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה ולפיליפ אוגוסט, מלך צרפת, שבאותה עת לחמו זה בזה, להכריז על שביתת נשק לתקופה של חמש שנים - דבר שיאפשר להם לשלוח שכירי חרב למסע הצלב הרביעי. הוא פנה גם לעזרתם של אבירי ואצילי אירופה. ב-31 בדצמבר 1199 פרסם צו שבו הכריז על הטלת מס הכנסה על כל אנשי הכנסייה כדי לממן את מסע הצלב. קריאתו נענתה ב-1200, שנה שבה התארגנו הצלבנים בפרובינציה של שמפאן (כיום בצרפת), אולם גביית המס נתקלה בקשיים.
באביב 1201 נחתם הסכם שלפיו יועברו הצלבנים לאלכסנדריה שבמצרים כקרש קפיצה לארץ הקודש, באמצעות אוניות של ונציה תמורת תשלום בעבור ההסעה. בקיץ 1202 הגיעו הצלבנים לוונציה, אולם משום שהאפיפיור לא היה מסוגל לעמוד בתנאי התשלום, הציעה ונציה לצלבנים לכבוש את עיר הנמל זארה (כיום זאדאר שבקרואטיה) ולהשתמש בביזה כדי לשלם את יתרת החוב. אחרי מצור קצר נפלה העיר בידי הצלבנים ונבזזה. האפיפיור הזדעזע לנוכח ביזת תושבי העיר, שהיו נוצרים, והטיל חרם על אלה שלקחו בה חלק. אולם, עד מהרה הסיר את החרם מעל הצלבנים ולא התנגד לכך שיעלו על קונסטנטינופול, שנפלה בידיהם ב-12 באפריל 1204. הצלבנים בזזו את העיר במשך שלושה ימים והאפיפיור התמלא בושה וגער בהם בחומרה. האימפריה הביזאנטית חולקה בין מנהיגי ונציה לבין הצלבנים והוקמה האימפריה הלטינית של קונסטנטינופול.
הקמת מסדר השילוש ה"קדוש" (המסדר הטריניטרני)
ב-17 בדצמבר 1198 פרסם בולה אפיפיורית בשם "Operante divine dispositionis clementia" בה הורה על הקמתו של מסדר נזירים בשם "המסדר הטריניטרני" (אנ') (מילולית - מסדר השילוש ה"קדוש") שמטרתו העיקרית פדיון שבויים נוצרים מידי המוסלמים.
מלחמתו בקתרים
אינוקנטיוס השלישי שם לו למטרה ללחום נגד הכפירה ובמיוחד נגד הכת הקתרית שאנשיה ישבו בעיקר בדרום צרפת. ב-1207 הוא נידה את רמון השישי, רוזן טולוז על שלא נקט בצעדים נגד המינים הקתרים. ב-15 בינואר 1208 נרצח פטרוס מקאסטלנו, שליחו של האפיפיור שיום קודם לכן נפגש עם רמון השישי. ב-1209 החליט אינוקנטיוס השלישי לצאת למסע הצלב האלביגנזי נגד הקתרים. הוא פנה לעזרתו של פיליפ אוגוסט. הלה לא אבה לקחת חלק במסע צלב זה, ובמקומו נטל את המשימה סימון הרביעי דה מונפור. ב-22 ביולי 1209 כבשו הצלבנים את העיר בזייה, ומרבית תושביה נטבחו. סימון הרביעי דה מונפור המשיך וכבש את ערי רוזנות טולוז בזו אחר זו, והפך לרוזן טולוז. במסע זה נרצחו כ-80 אלף איש ובהם יהודים רבים, משום שנחשדו שבקרבתם לכופרים, ושהם בעצם מדיחים אותם לדעות שהוגדרו ככפירה על ידי הכנסייה.
ב-15 בנובמבר 1215 פתח אינוקנטיוס השלישי את ועידת לטראנו הרביעית של הכנסייה הקתולית. אחת ההחלטות בוועידה הייתה שעל היהודים לשים טלאי צהוב על בגדיהם. לאחר סיום הוועידה, באביב 1216, נסע לצפון איטליה כדי להשכין שלום בין הערים פיזה וג'נובה, אולם בדרכו לשם מת בעיר פרוג'ה ונקבר בקתדרלה של עיר זו.
יחסו ליהודים
בפי היהודים נקרא אינוקנטיוס השלישי "ראש הצפעונים" וזה משום הגזירות הרבות שהנחיל על היהודים ועל כך שהניח את היסודות לגזירות רבות שבאו אחריו, בין השאר הוא נזף במלך פיליפ אוגוסט על-כך שהחזיר את היהודים לארצו 16 שנה לאחר שגירשם.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הרב חיים דוב שעוועל, רבנו משה בן נחמן, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשל"ד
| הקודם: סלסטינוס השלישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: הונוריוס השלישי |
25726078אינוקנטיוס השלישי