אין עולין מבטלין זה את זה
| מקרא | ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ז, ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק י"ח, ספר ויקרא, פרק א', פסוק ה' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"א עמוד ב' |
אין עולין מבטלים זה את זה הוא מונח הקובע שדיני ביטול ברוב אינם חלים על דם של שני קדשים (עולין - עולים על המזבח) שהתערבבו זה בזה.
המקור לכלל
לפי דעה אחת[1] כלל זה נלמד מהפסוק[2] ”אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לה'”, ומכאן ש"בהוייתן יהו"[3], דהיינו שאם נתערב דם קרבן בכור בדם קדשים אחרים[4] יקרבו.
לפי דעה שניה דין זה נלמד מהפסוק[5] ”וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב” ומכאן שהדם של הפר והשעיר אינם מבטלים זה את זה. וזאת בניגוד לדעתו של רבי יהודה שסובר שיש ללמוד מכאן כלל אחר - מין במינו אינו בטל.
לפי דעה שלישית לומדים זאת מהכפל הלשון[6] ”וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד” ומכאן שדם של כל הקרבנות שנתערבו זה עם זה יקרבו.
פרשנות
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא משפטים ארוכים שיש לפצלם.לפי הפרשנות הרגילה, דעתם זאת של החכמים אינה קשורה כלל לדין מין במינו אינו בטל, אך הר"ן[7], שופך אור אחר למחלוקת בין רבי יהודה וחבריו, והוא קובע שגם חכמים מסכימים לכלל זה, אלא שבעוד שרבי יהודה מחשיב יותר את המהות המעשית של התערובת וסובר שהם הם חומר שווה אינם מתבטלים זה בזה, הרי שחכמים סוברים שלעניין ביטול ברוב, יש להחשיב כמין במינו את החומרים לפי דיניהם באיסור והיתר, ודווקא דבר שהינו איסור גמור בטל ברוב היתר, אך דבר שאינו איסור גמור אלא "דבר שיש לו מתירין" - דבר שעתיד להיות היתר לאחר זמנו[8], אינו נחשב למין אחר לגמרי מההיתר, ומכיוון שבמידה מסוימת הוא נחשב לאותו המין של ההיתר - בדינו, שהרי סופו להיות היתר, אינו בטל.
לפי פרשנות זו, המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים, היא ביסוד דין הביטול; רבי יהודה סובר, שדין הביטול ברוב הוא בעצם החומר של ההיתר והאיסור; גוף החומר של ההיתר מבטל את החומר של האיסור, מכיוון שהרוב תמיד מתגבר על המיעוט, כאשר שניהם מתערבים זה בזה ואין ידוע מה הוא החומר האסור ומה הוא החומר המותר, נמצא שבהכרח שהרוב או המיעוט ישפיעו זה על זה, אפשרות אחת היא שכל התערובת תהיה אסורה - מכיוון שלא ידוע מה הוא האיסור ועל כן עלינו לחוש מספק על כל חתיכה שמא היא החלק האסור, ומכיוון שהתורה קבעה כלל יסוד "אחרי רבים להטות"[9], שהרוב משפיע על המיעוט ולא ההיתר, בהכרח לומר שהכול יהיה מותר, במקום ברירת המחדל - שכל התערובת תיאסר[10]. לעומת זאת, סבורים חכמים שהביטול הוא בחלק הרוחני של ההיתר והאיסור, ההיתר המעורב קובע שכל אחד מותר מספק, ואילו האיסור קובע שכל אחד אסור מספק, ולכן עלינו לבטל את המיעוט האסור מפני הרוב המותר.
החתם סופר קיבל סברא זאת ומפרש על פיה סוגיות רבות[11].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"א עמוד ב'.
- ^ ספר במדבר, פרק י"ח, פסוק י"ז.
- ^ רש"י
- ^ כמו בדם קרבן עולה
- ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק י"ח.
- ^ ספר ויקרא, פרק א', פסוק ה'.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ב עמוד א'. בסוגיא של גידולי היתר וגידולי איסור שנתערבו זה בזה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ג' עמוד ב'.
- ^ פרשת שופטים
- ^ על פי הסברו של החידושי הרי"ם.
- ^ פסחים קטו א, שקלים א א