אימפריית ואסולו
 | |
 | |
| תחומי שליטת אימפריית ואסולו בשנים 1886 ו-1896 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | מאנדינקה |
| עיר בירה | ביסאנדוגו |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אפריקה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1878 |
| פירוק | |
| תאריך | 29 בספטמבר 1898 |
| ישות קודמת |
אימפריית קונג אימפריית טוקוליור אימפריית באטה |
| ישות יורשת |
מערב אפריקה הצרפתית  מושבת סיירה לאון .gif){kind=small} |
| שליטים בולטים | סאמורי טורה |
| דמוגרפיה | |
| דת | אסלאם סוני |
אימפריית ואסולו הייתה אימפריה קצרת ימים (1878–1898) ששכנה במערב אפריקה. היא הוקמה על שטחים שנכבשו בידי המנהיג האפריקאי סאמורי טורה, ונכבשה על ידי צבא צרפת הקולוניאלית, לאחר כ-20 שנה.
ב-1864 מת שליט אימפריית טוקוליור (Toucouleur), חאג' עומאר טעל, סמוך לבנדיאגרה (בתחומי מאלי של ימינו), והאימפריה התפוררה, כאשר ראשי השבטים השונים לחמו ביניהם על שטחי הפדרציה המוחלשת החדשה שהוקמה תחתיה. ממקום מושבו, בשטחי דרום מערב גינאה של ימינו, הפך סאמורי טורה, בן עם הדיולה, למוצלח מבין מנהיגים אלה.
מבנה הצבא
צבאו של טורה היה מצויד היטב בנשק חם מתוצרת אירופית והורכב ממערך של יחידות קבע. הצבא נחלק לכנף חיל רגלים (שהורכבה בעיקר מחיילים-עבדים שנקראו "סוֹפה") ולכנף חיל פרשים. בשנת 1887 הגיע כוחו הצבאי של טורה לכ-30,000 עד 35,000 רגלים וכ-3,000 פרשים[1]. הרגלים חולקו ליחידות בנות עשר עד עשרים לוחמים שנקראו "סה" (Se) או "קולו" (Kulu, ברבים Kulu, קולוס), בעוד הפרשים נחלקו ליחידות בנות 50 לוחמים שנקרו "סרה" (Sere). על כל קולו פיקד "קון-טיגוי" (Kun-Tigui, כלומר "צ'יף"), ועשרה קולוס יצרו "בולו", יחידה בת 100 עד 200 לוחמים. הבולו, שמשמעותו בשפת הבמבארה "זרוע", שימש כיחידה הרגלית הבסיסית ועליה פיקד "קון-טיגוי בולו".
התפשטות ויצירת האימפריה
טורה פתח במערכה ופלש תחילה לשכניו, הברטה (Bérété) והסוסו (Cissé) ולאחר מכן למחוז ואסולו (בימינו אזור הגבול בין מאלי לגינאה). ב-1876 השתלט צבאו על מכרות הזהב של בורה (Buré)[2] וב-1878 כבר היה מעמדו חזק מספיק כדי להכריז על עצמו "פאאמה" (Faama), שליטה הצבאי של אימפריית ואסולו החדשה. תושבי השטחים שנכבשו הוכרחו להתאסלם וטורה הכריז על עצמו כ"שליט כל המאמינים"[3].
כיבושים נוספים כללו את קאנקאן ב-1881, מרכז מסחר חשוב על נהר המילו[2]. בשיאה השתרעה אימפריית ואסולו על חלקים משטחיהן של גינאה, סיירה לאון, מאלי וצפון חוף השנהב של ימינו.
מלחמת המנדיגו וסופה של האימפריה
מ-1880 ועד למותו, נתקלו שאיפות ההתפשטות של טורה באלה של הצרפתים, וצבאו התמודד כנגד הצבא הקולוניאלי הצרפתי ואף ניצח במספר קרבות, החשוב בהם נערך ב-2 באפריל 1882 סמוך לוויווייאנקו (Woyowayanko) ולנוכח אש ארטילרית כבדה[4].
על אף הישגיו, נאלץ טורה לחתום על מספר הסכמים עם הצרפתים, בהם מסר לידיהם שטחים בין 1886 ל-1889. טורה החל בנסיגה הדרגתית, נטש את בירתו בביסאנדוגו, נע מזרחה והקים אימפריה חדשה בשטחו העליון של נהר הוולטה כאשר הוא הודף את הצרפתים במשך שבע שנים[2], אך תבוסתם של כוחות אחרים שהתנגדו לצרפתים, ובעיקר של ממלכת קנדוגו (Kenedugu) בסיקאסו, אפשר לצרפתים לרכז את כוחותיהם כנגדו. ב-29 בספטמבר 1898 נלכד סאמורי טורה והוגלה לגאבון, שם מת לאחר שנתיים, אירוע אשר סימן את סופה של אימפריית ואסולו[3].
קישורים חיצוניים
- "Samori Touré: African Leader and Resistant to French Imperialism". African Heritage. April 30, 2011
הערות שוליים
- ^ Unesco. International Scientific Committee for the Drafting of a General History of Africa. UNESCO General History of Africa, Vol. VII, Abridged Edition: Africa Under Colonial Domination 1880-1935. University of California Press, 1990. מסת"ב 0520067029. עמוד 60
- ^ 2.0 2.1 2.2 Meredith, Martin. Fortunes of Africa: A 5,000 Year History of Wealth, Greed and Endeavour. Simon and Schuster, 2014. מסת"ב 1471135462
- ^ 3.0 3.1 Marcovitz, Hal. Islam in Africa. Simon and Schuster, 2014. מסת"ב 1422288889
- ^ Snodgrass, Mary Ellen. Encyclopedia of the Literature of Empire. Infobase Publishing, 2010. מסת"ב 1438119062. עמוד 79
31649271אימפריית ואסולו