איינר גרהרדסן
| לידה |
10 במאי 1897 אקרסהוס, נורווגיה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 1987 (בגיל 90) אוסלו, נורווגיה | ||
| מדינה | נורווגיה | ||
| מפלגה | מפלגת העבודה | ||
| |||
| |||
| |||
איינר הנרי גרהרדסן (בנורווגית: Einar Henry Gerhardsen ; 10 במאי 1897 - 19 בספטמבר 1987) היה פוליטיקאי נורווגי מן מפלגת העבודה אשר שימש כראש ממשלת נורווגיה בשנים 1945-1951 ובשנים 1955-1965 (למעט הפסקה קצרה בסתיו 1963). בסך הכל, גרהרדסן כיהן כראש ממשלה כ-17 שנים, יותר מכל פוליטיקאי נורווגי אחר. נורווגים רבים מתייחסים לגרהרדסן כ"אבי האומה". הוא נחשב לאחד ממשקמי נורווגיה לאחר מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1954 כיהן לתקופה קצרה כנשיא המועצה הנורדית.
ביוגרפיה
גרהרדסן נולד ב-10 במאי 1897 באקרסהוס שבדרום נורווגיה. החל להיות פעיל בנוער מפלגת העבודה כשהיה בן 17. גרהרדסן התחתן בשנת 1932 ונולדו לו כשני ילדים. באותה השנה נבחר למועצת עיריית אוסלו. בשנת 1938 החל לכהן כסגן ראש העירייה ובשנת 1939 נבחר להיות סגן יושב ראש המפלגה. בשנת 1940, לאחר כיבוש נורווגיה בידי גרמניה הנאצית, גרהרדסן החל לשמש כמנהיג המפלגה. במשך שבוע וחצי באוגוסט 1940 הוא גם כיהן כראש עיריית אוסלו, אך פוטר על ידי השלטון הנאצי שבתקופה זו הוציא את כלל המפלגות אל מחוץ לחוק.
בזמן מלחמת העולם השנייה השתתף גרהרדסן בהתנגדות המאורגנת נגד הכיבוש הגרמני ונעצר ב-11 בספטמבר 1941. הוא נכלא במחנה ריכוז בדרום המדינה. באפריל 1942 נשלח לזקסנהאוזן. בספטמבר 1944 הוחזר למחנה ריכוז בנורווגיה, ושם נשאר עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה, בסוף מאי 1945, שבה ממשלת נורווגיה הגולה לנורווגיה[1][2] ובהתאם להבטחתה התפטרה כדי לפנות מקום לאנשים שלא היו מעורבים באחריות לתבוסה בשנת 1940[3]. בתחילת יוני 1945, הגיע גם המלך חזרה לאוסלו, וב-19 ביוני הוא הטיל על גרהרדסן להקים ממשלת מעבר של כל המפלגות עד לבחירות[4][5] באוקטובר של אותה השנה. בבחירות אלו ניצחה מפלגת העבודה והשיגה לבדה רוב של 76 מתוך 150 מושבים בסטורטינג[6]. גרהרדסן המשיך לכהן כראש ממשלה, הפעם בראש ממשלה של חברי מפלגתו בלבד[7] והוביל מדיניות של הלאמת ענפים מרכזיים במשק הנורווגי[8]. בבחירות בשנת 1949 הגדילה מפלגת העבודה את הרוב שלה ל-85 מושבים[9] ורבים ייחסו את הניצחון לגרהרדסן[10].
מינואר 1954 ועד ינואר 1955 כיהן כנשיא הסטורטינג.
בבחירות בשנת 1961 ירד במעט כוחה של מפלגת העבודה וגרהרדסן ביסס את ממשלתו על 74 חברי מפלגתו ו-2 חברי הפרלמנט מהשמאל הקיצוני, שהיוו לשון מאזניים. באוגוסט 1963 הודח גרהרדסן בהצבעת אי אמון בה חברו 2 חברי הפרלמנט מהשמאל הקיצוני, אל האופוזיציה הימנית, בעקבות אסון במכרה בסבאלברד שאירע בנובמבר 1962, במכרה בבעלות הממשלה[11][12]. חודש לאחר מכן חברו שני נציגי השמאל הקיצוני חזרה למפלגה הסוציאליסטית, ממשלת הימין הופלה[13] וגרהרדסן שב לתפקיד ראש הממשלה[14]. אולם בבחירות בספטמבר 1965 הפסידה מפלגת העבודה עוד 6 מושבים[15], ובכך הקיץ הקץ על שלטונו הארוך של גרהרדסן[16].
גרהרדסן פרש מהפוליטיקה בשנת 1969 אך גם לאחר מכן נחשב עדיין למעצב דעת קהל. הוא נפטר ב-19 בספטמבר 1987 באוסלו.
מדיניותו
בתקופת שלטונו, זכה גרהרדסן להערכה רבה, גם ממתנגדיו הפוליטיים. משנתו הכלכלית שילבה רגולציה ממשלתית, עם כלכלת שוק. הממשל ביצע רפורמות רבות במערך הפנסיה והקצבאות. העוני והאבטלה פחתו במידה ניכרת כתוצאה מתהליכי תיעוש, מערכת ביטחון סוציאלי מקיפה ומערכת מיסים פרוגרסיביים. נורווגיה בהנהגתו הייתה ממקימי נאט"ו.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ ממשלת נורווגיה חזרה, הצופה, 28 במאי 1945
- ^ אחר חצות, משמר, 1 ביוני 1945
- ^ The Norwegian Armed Forces and Defense Policy, 1905-1955, page 415
- ^ סוציאליסט ראש הממשלה בנורבגיה, הבוקר, 20 ביוני 1945
- ^ ממשלה קואליציונית בנורבגיה, לחייל, 22 ביוני 1945
- ^ נצחון לסוציליסטים בנורבגיה, דבר, 10 באוקטובר 1945
- ^ ממשלה סוציאליסטית בנורבגיה, דבר, 24 באוקטובר 1945
- ^ הלאמת משק נורבגיה, לחייל, 15 באוקטובר 1945
- ^ הקומוניסטים בנורבגיה עלולים להפסיד נציגותם בפרלמנט, הצופה, 12 באוקטובר 1949
- ^ מדיניות הממשלה הנורווגית עד שנת 1953, דבר, 2 בינואר 1950
- ^ א. בורה, התפטרותו של גרהרדסן, למרחב, 27 באוגוסט 1963
- ^ נפלה ממשלת נורבגיה, על המשמר, 25 באוגוסט 1963
- ^ גרהרדסן מרכיב ממשלה בנורווגיה, דבר, 22 בספטמבר 1963
- ^ גרהאדסן השלים הרכבת ממשלתו , הבוקר, 25 בספטמבר 1963
- ^ נצחון הימין בנורבגיה, הצופה, 20 בספטמבר 1965
- ^ תבוסה לסוציאליסטים בנורבגיה - אחר שלושים שנה בשלטון, מעריב, 14 בספטמבר 1965
30576841איינר גרהרדסן