ייאסו החמישי, קיסר אתיופיה
ייאסו החמישי (בגעז: ኢያሱ) ידוע גם בשם ליג' ייאסו (4 בפברואר 1895 או 1896 - 25 בנובמבר 1935) נכדו ויורשו של מנליק, וקיסרה הלא מוכתר של אתיופיה בשנים 1913-1916 . שם הטבלתו היה קיפלה יעקב.
בשנת 1907 מנליק נתקף בשיתוק וחדל לתפקד כשליט בפועל של המדינה. בשארית כוחותיו הוא הכריז על איאסו, נכדו,[1] כיורשו.
מעט לפני החלטתו של סבו מנליק ייאסו התחתן עם רומן-וורק מנגשה, נכדתו של הקיסר יוהנס ואחייניתה של הקיסרית טאיטו (אשת מנליק)[2] אולם הנישואין לא צלחו ולאחר מספר שנים הוא נשא את סבלה-וונגל חיילו, נכדתו של מלך גוג'אם לשעבר הנגוס תקלה היימנות.
ייאסו עמד בפני דילמה, להיות המייצג של הממסד שבנה מנליק, כמייצג של האליטה בממסד הקיים או לבנות מערכת פוליטית חדשה משל עצמו עם מינויים משלו ולהיות שליט אבסולוטי. יש כל הזמן מאבק בין הריכוזיות לבין המגוון. ייאסו נמנע מלהכתיר את עצמו,[3] אך בהעניקו לאביו הראס מיכאל את התואר נגוס ("מלך") ב-1914, הכריז להלכה על היותו קיסר.[4]
ייאסו ניסה לבנות בעצמו ממסד פוליטי ורשת נאמנויות אישיות שתבטיח לו כוח – הוא סירב לשמוע להנחיות מועצת השרים שמונתה לו, עזב את אדיס אבבה וניסה לארגן מהפכה פוליטית בקרן אפריקה. ייאסו ניסה להחליף את נאמני סבו בקואליציה המורכבת מבני שבטים אחרים. מכיוון שמערכת הנאמנויות של מנליק הייתה של שוואה, המרכז, הוא פנה לפריפריות. הוא ניסה לבנות מחדש את מערך הכוחות ולהשתית אות על נאמנויות חדשות (קצת מתיגראי בצפון, אך בעיקר מאזורי הדרום).
תוך כדי בניית הקואליציה הפריפריאלית הזו, ייאסו נזכר שהוא בן של מוסלמי. אביו, ראס מיכאל, היה האימאם מחמד עלי לפני שהתנצר.[5] ייאסו היה בקשר עם הקונסול העות'מאני ודרכו עם ממשלת "הטורקים הצעירים" באיסטנבול. משפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, הימר על ניצחון העות'מאנים כבעלי בריתם של הגרמנים האוסטרים וההונגרים וקיבל מהם הבטחה כי לאחר ניצחונם יהיה שליטה של כל קרן אפריקה.
הוא גם שיתף פעולה עם המולא הסומלי מוחמד עבדאללה חסן, העביר את מטהו להרר, בירת האסלאם בקרן אפריקה, ואף התאסלם בטקס פומבי באוגוסט 1916, כדי לחזק את קשריו עם האורומו הסומלים העפר והעות'מאנים.
ניסיונו של אייאסו להשיג כח של ממש על ידי בניית מימסד פוליטי חדש נכשל. האליטה השואנית הייתה חזקה ואילו השכנים האירופאים הבריטים האיטלקים והצרפתים - חששו מכוונותיו להתחבר עם האסלאם ועם האימפריה העות'מאנית. בספטמבר 1916 הדיח האבון בתמיכת הקבוצה השואנית את אייאסו בתואנה כי בגד בדת ובמדינה. במקומו הוכתרה תחתיו הקיסרית זאודיטו, בתו של מנליק. בראש מארגני המהפך עמד בן גילו של איאסו, טפרי מקונן (הידוע יותר בשם ההכתרתו היילה סלאסי), שאביו ראס מקונן היה בן דודתו של מנליק ומחשובי עוזריו). עם הכתרת זאודיתו הוא קיבל את התואר ראס ואת תפקיד יורש העצר וממלא מקום בפועל של הקיסרית. חודש לאחר מכן הובס צבאם המשותף של איאסו ושל אביו הנגוס מיכאל בקרב סגאלה, וייאסו הסתתר 4 שנים עד שנתפס.
את שארית חייו בילה בבתי-כלא ובבריחות מהם עד שמת ב-1935.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ייאסו היה בנה של שווארגה, בתו הצעירה של מנליק.
- ^ Marcus, Menelik II, p. 238 .
- ^ כנראה משום שטקס ההכתרה היה נוצרי מובהק.
- ^ לפי המסורת יכול כל בעל תואר להעניק תארים בדרגה אחת נמוכה משלו.
- ^ הקיסר יוהנס הרביעי היה סנדקו.
- ^ קרוב לוודאי שהומת עם תחילת הפלישה האיטלקית מחשש שהפאשיסטים ישחררוהו ויעשוהו קיסר מטעמם.
| השושלת השאוונית | ||
|---|---|---|
| ממלכת שאווה | ||
| בית אב | השושלת הסולומונית | 
|
| שליטים | נאגסי קראסטוס • סבסטינוס • קאדמי קאל • אמחה ייאסוס • אספה וואסן • וואסן סגד • סהלה סלאסי • היילה מאלכות • מנליק השני • ייאסו החמישי • זאודיתו • היילה סלאסי • אמחה סלאסי • זרע יעקב אמחה סלאסי | |
| ממלכות האימפריה האתיופית | ||
| הקודם: מנליק השני |
קיסר אתיופיה 12 בדצמבר 1913 - 27 בספטמבר 1916 |
הבא: זאודיתו |
24706563ייאסו החמישי, קיסר אתיופיה