איזי מן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איזי מן באזכרה לאסון הנ"ד, 2015
מן, 2010

איזי מָן (נולד ב-16 בפברואר 1957) היה שדרן, עורך ומגיש תוכניות ברשת ב' של קול ישראל, סופר, כותב מקאמות ומנחה אירועים.

קריירה רדיופונית

בעבודתו בקול ישראל התמחה בפינות היסטוריות, ושידר אלפי פינות, בהן "המאה ה-20" (1538 פינות במשך חמש שנים, 1999-2004), "ימי הרדיו" (בשנת 1995, במלאת מאה שנה להמצאת הרדיו), "ישראל (כמעט) חמישים" (לשנת היובל למדינה), "שיעור מולדת", "ישראל חופשת", "ציונות בציון מאה", "היום הזה ממש", "רגע אחד – שישים שנה" (לשנת ה-60 למדינה) ו"רגע אחד – הפסקול של המדינה".

מזה שנים רבות הוא עורך ומגיש פינות ותוכניות מיוחדות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מן תיעד עשרות ניצולי שואה שסיפרו על הילדות בשואה, דרכי המחבוא שלהם, השתתפות בפעילות הפרטיזנים, ציד נאצים, חסידי אומות העולם ועוד. בימי הזיכרון הביא עדויות של חברים משדה הקרב (בתוכנית "הקרב האחרון"), אלמנות (ב"ולא מצאה מנוח") ואחים שכולים (בתוכניתו, "אחים בדם"). בנוסף, במשך חמש שנים ליווה את תוכניתה של נתיבה בן-יהודה "נתיבה מדברת ומקשיבה".

על אף שאינו נמנה עם הציבור החרדי, היה מגיש ברשת ב' את התוכנית השבועית "מלווה מלכה" שעסקה בציבור החרדי, מדי מוצאי שבת, מחצות ועד שלוש לפנות בוקר. משנת 1993 הוא אחד ממגישי התוכנית "אור ראשון" (סקירת עיתונים בשעה 05:00). משנת 2009 הוא עורך ומגיש את התוכנית "שאלה של פעם" (המשכה של התוכנית הוותיקה "שאלה של טעם").

בשנת 2006, במלאת לקול ישראל ולקול ירושלים 70 שנה, ערך והגיש (עם יואב גינאי) שחזור של שידור הרדיו הממוסד הראשון בארץ ישראל במלון פאלאס בירושלים, שבו נערך השידור הראשון. באותה שנה החל לכתוב את הספר "קול ישראל מירושלים – מדינה מאחורי המיקרופון" המתעד את תולדות השידור בארץ מ-1936. הספר ראה אור בפברואר 2008 ולווה בתקליטור קולה של המדינה, שבו 60 קולות בולטים מתולדות המדינה שערך[1][2].

על תוכניתו "מאה אחוז רדיו", תוכנית שערך והגיש עם גלי צה"ל במלאת מאה שנה להמצאת הרדיו, זכה בפרס מפקד גלי צה"ל לשנת 1997, וכך היה העובד היחיד של קול ישראל שזכה בפרס מטעם התחנה המתחרה. באפריל 2015 זכה בפרס מנכ"ל רשות השידור על שם אילן רועה ז"ל (את הפרס הוא חלק עם צוות יומן הצהריים: העורכת אורית ברקאי, המגישה: אסתי פרז). בשנת 2015 קיבל, כעורך והמגיש של המדור לחיפוש קרובים בקול ישראל ובשמם של כל מי שעסקו בהכנת המדור במשך כל שנותיו, פרס מפעל חיים מטעם ארגון בני ברית העולמי.

כתיבה והנחיה

במרוצת השנים כתב יותר מ-2,500 מקאמות לאירועים ולטקסים ממלכתיים, לצה"ל, למשרד הביטחון, למינהל ההסברה ולקרן קיימת לישראל. מקאמות מפרי עטו הוקראו בטקס יום הזיכרון בכותל המערבי. מקאמות רבות הודפסו בכתבי עת ובפרסומים שונים והוקראו בטקסי זיכרון, בחגי יובל, בטקסי חנוכה של אנדרטאות, באירועי מורשת ובתוכניות טלוויזיה. רבות מהמקאמות מפרי עטו מקריא מן בטקסים שהוא כותב ומנחה. 156 מהמאקמות שכתב קובצו בספר "על במותיך - מקאמות לזכרם של גיבורי ישראל", אשר יצא לאור בשלהי 2013 בהוצאת משרד הביטחון. במאי 2016 ראה אור ספרו "למען ביטחוננו" - מקאמות על צה"ל וחייליו.

במרוצת השנים חיבר המנונים לחילות ולפיקודים בצה"ל: פיקוד הדרום, חיל השלישות, חיל האיסוף הקרבי, מנהל הנפגעים וקציני הערים, מיטב ועוד.

שירים שכתב זכו בפרסים ראשונים בפסטיבל ערד 1985 ו-1986.

משפחתו

אחיו הבכור של איזי מן הוא העיתונאי והחוקר פרופ' רפי מן. איזי מן נשוי לטלי רובוביץ מן, ד"ר לבלשנות, המרצה באוניברסיטה העברית ובמכללות להכשרת מורים להוראת האנגלית.

ספרים ופרסומים

  • שרים קבוע – ספר חבורות הזמר (כנרת, 1994)
  • עשו את המאה – הגדולים והבולטים של המאה ה-20 (קוראים, 1999)
  • מכאן הכול צומח – על קרן קיימת לישראל (קרן קיימת לישראל וידיעות אחרונות, 2001)
  • ותחדש פני אדמה – 100 שנה לקרן קיימת לישראל (קרן קיימת לישראל, 2001)
  • ארץ אהבתי – מקראה ליום העצמאות (כתיבה ועריכה; קרן קיימת לישראל, 2006)
  • פריחת השקד – מקראה לט"ו בשבט (כתיבה ועריכה; קרן קיימת לישראל, 2006)
  • קול ישראל מירושלים – מדינה מאחורי המיקרופון (רשות השידור ופרינטיב, 2008)
  • המנון חיל האיסוף הקרבי עבור צה"ל (צה"ל - 2010)
  • על במותיך - מקאמות לזכרם של גיבורי ישראל (הוצאת משרד הביטחון ומודן, 2013)
  • למען ביטחוננו - מקאמות על צה"ל וחייליו (הוצאת משרד הביטחון ומודן, 2016)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזי מן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ לי-אור אברבך, הפס-קול של המדינה, באתר nrg‏, 24 בפברואר 2008
  2. ^ חגי חיטרון, הלו הלו, ירושלים מדברת, באתר הארץ, 25 בפברואר 2008
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0