איגוד העובדים הסוציאליים
 | |
| התאגדות | ארגון עובדים |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מטה הארגון | בית ההסתדרות, תל אביב |
| סינוף ארצי | הסתדרות העובדים החדשה |
| סינוף בינלאומי | התאחדות העו"ס הבינלאומית (IFSW) |
| חטיבות | 4 מחוזות |
| חברים | 12,000 [דרוש מקור] |
| יושב ראש | ענבל חרמוני |
| תקופת הפעילות | 1937–הווה (כ־87 שנים) |
| SocialWork.org.il | |
איגוד העובדים הסוציאליים הוא ארגון עובדים ישראלי, המאגד על בסיס מקצוע כ-12,000 עובדים סוציאליים ברחבי ישראל מתוך סך של 21,000 עובדים סוציאלים נכון ל-2018[דרוש מקור]. הוא הוקם בשנת 1937 ומסונף להסתדרות העובדים.
מרבית העובדים הסוציאליים חברי האיגוד עובדים ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה שונים (בעיקר רווחה ובריאות) ובעמותות. במסגרת האיגוד פועלת "האגודה לקידום העבודה הסוציאלית בישראל" שהיא עמותה לקידום מקצוע (פרופסיה) העובדים הסוציאליים. תפקיד נוסף זה מעוגן בחוק העובדים הסוציאליים, והאיגוד מקיים ועדות אתיקה ומדיניות חברתית. ב-2018 נבחרה לראשות האיגוד ענבל חרמוני מתנועת עתידנו[1].
היסטוריה
בשנת 1931 הוקם השירות לעבודה סוציאלית על ידי הוועד הלאומי. נבחרה לעמוד בראשו הנרייטה סאלד, שלמדה את מקצוע העבודה הסוציאלית בארצות הברית. בשנת 1934 נפתח הקורס הראשון להכשרת עובדים סוציאליים בירושלים, ובשנת 1940 נוסף אליו בית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב. בשנת 1937 נוסד איגוד מקצועי לעובדים הסוציאליים, שמטרתו לפתח שירותי רווחה ולהעלות את מעמד העובד הסוציאלי.
בשנת 1974 נפרד איגוד העובדים הסוציאליים מהסתדרות מדעי החברה והרוח ונהפך לאיגוד מקצועי עצמאי, שהחברים והחברות בו בוחרים את הנהגתו.
בשנת 1996 נחקק בארץ חוק העובדים הסוציאליים, המגדיר את טווח פעילות המקצוע, מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע אילו מישרות שייכות לעבודה סוציאלית, ומחייב את העובד הסוציאלי למקצועיות ולסודיות מקצועית. במדינת ישראל כיום קיימת בכל רשות מקומית "מחלקה לשירותים חברתיים" המספקת שירותי רווחה וסעד לאוכלוסיית היישוב. בנוסף ניתן למצוא את מקצוע העבודה הסוציאלית בארגונים, במוסדות, במפעלים ובקהילות.
בשנים האחרונות, בשל תהליך ההפרטה, הקיצוצים בתקציבי הרווחה, והפחתת חלקה של המדינה בשירותי הרווחה הניתנים לאוכלוסיות חלשות, עולה חלקו של מקצוע העבודה הסוציאלית במגזר השלישי. על הרקע הזה יצא איגוד העובדים הסוציאליים למספר מאבקים משמעותיים לשיפור תנאי העבודה והשכר בשנים האחרונות.
מי שקידמה מאוד [דרושה הבהרה] את מעמדו ותפקידו של העובד הסוציאלי הייתה יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, אתי פרץ שכיהנה בין השנים 2000-2005[2].
מאבק 1994
ב-1994 נפתחו הסכמי השכר הקיבוציים של העובדים הסוציאליים. ב-21 באפריל 1994 פתח האיגוד בשביתה שנמשכה 45 ימים וכללה הפגנות ומשא ומתן מתמשך עם האוצר. השביתה זכתה לתמיכה ציבורית, בין השאר של ראש עריית ת"א, ב"ש ושל ארגונים שונים כמו נעמת. נעמת דרשו מראש ההסתדרות להשבית מגזרים נוספים במשק כאות הזדהות עם העובדים הסוציאליים. הוקם אוהל מחאה בת"א. תוצאות: תוספת שכר של 1,690 שקל, שינוי מבנה הקידום, כל העו"ס קודמו אוטומטית בדרגת שכר אחת, הישגי השביתה הוחלו רטרואקטיבית החל מחודשיים לפני השביתה.
מאבק 2011
לאחר שמאבק מרוסן הביא להישגים מזעריים בהסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2008, יצא האיגוד לשביתה סוערת במיוחד בשנת 2011, שהחלה ב-6 במרץ והסתיימה ב-28 במרץ באותה שנה. ההסכם שהושג נתפס על ידי עובדות ועובדים רבים כ"הסכם מכירה" והתעוררה מחאה חריפה נגד יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים דאז, יצחק (איציק) פרי (אביה של מיה פרי-אלתרמן, מי שכיהנה באותה התקופה כיועצת המשפטית של האיגוד המקצועי בהסתדרות) ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני[3]. מרכז האיגוד הצביע נגד ההסכם תחילה, אך אישר אותו בהמשך בשינויים קלים. בעקבות האירועים הוקדמו בין השאר הבחירות ליו”ר האיגוד בכשנה וחצי, ויצחק פרי סיים את תפקידו.בבחירות שהתקיימו נבחרה צפרא דווייק,והיא כיהנה כיו”ר האיגוד עד ינואר 2018.
מבנה האיגוד
- הוועידה הארצית: מורכבת מ-159 צירים נבחרים מטעם חברות וחברי האיגוד במקום עבודה או באשכול מקומות עבודה. הם קובעים את מטרות האיגוד ובוחרים את מזכירות האיגוד.
- מרכז האיגוד: הסמכות העליונה באיגוד בין כינוסי הוועידות. המרכז נפגש פעם בחודשיים וכולל את המזכירות ואת יו"רי התאים והוועדות (למעט ועדת ביקורת).
- המזכירות הארצית: הנהגת האיגוד הנפגשת פעם בחודש. מונה 21 חברים, הכוללים את יו"ר האיגוד, יו"רי המחוזות, ו-16 נציגים שנבחרים על ידי צירי הוועידה על-פי מפתח מחוזי (2 ממחוז ירושלים, 8 ממחוז ת"א והמרכז, 4 ממחוז חיפה והצפון, 2 ממחוז ב"ש והדרום).
- מועצות מחוזיות: מחוזות האיגוד כוללים את חברות וחברי האיגוד בסביבה גאוגרפית מסוימת (קיימים ארבעה מחוזות: ירושלים, ת"א והמרכז, חיפה והצפון, ב"ש והדרום). בכל מחוז קיימת מועצת מחוז המורכבת מצירי הוועידה הנבחרים באותו מחוז. עם זאת, ראשי המחוזות באיגוד אינם נבחרים בידי חברות וחברי האיגוד.
- ועדות מקצועיות: הוועדות הקבועות באיגוד, הנפגשות לפחות 6 פעמים בשנה וראשיהן נבחרים על ידי הוועידה. הן כוללות את ועדת איגוד-מקצועי; ועדה למדיניות חברתית, הסברה וקשרים בינלאומיים; ועדה לקידום מקצועי; ועדת אתיקה מקצועית; ועדת ארגון ותקנון; ועדת חוק העו"ס; ועדת ביקורת.
- תאים מקצועיים: התא הוא יחידה ארגונית המייצגת מגזר מסוים וכפופה למוסדות האיגוד המרכזיים. יו"ר התא הוא חלק ממרכז האיגוד.
התארגנויות במסגרת האיגוד
"עמותא"
40% מהעובדים הסוציאליים מועסקים במגזר הפרטי ובמגזר השלישי וכ-80% מתקציב המדינה לרווחה מגיע לעמותות הפרטיות. תא "עמותא" נועד לייצג את העובדים בעמותות הפרטיות ופועל ל:
- החלת ההסכם הקיבוצי על ידי צו הרחבה על כלל העובדים הסוציאליים.
- מתן שירות ייעוץ ותמיכה לעובדים בעמותות בענייני חוזה העבודה.
- גיוס העובדים בעמותות לאיגוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עינת פישביין, יו”ר חדשה לאיגוד העו”סים: עם או בלי ההסתדרות, אנחנו יוצאות למאבק, באתר המקום הכי חם בגיהנום, 1 בפברואר 2018
הערות שוליים
- ^ טל כרמון, הלוחמת ניצחה, באתר דבר ראשון, 29 בינואר 2018
- ^ עינב בן יהודה, אתי פרשת - יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים פורשת מתפקידה, 22 ביוני 2005, הארץ
- ^ חיים ביאור, איך איבדו העובדים הסוציאליים את המומנטום, הארץ, 25 במרץ 2011
