איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים
איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים (בגרמנית: Verband nationaldeutscher Juden) היה ארגון יהודי גרמני בתקופת רפובליקת ויימאר ובשנותיה הראשונות של גרמניה הנאצית, עד שפורק ב-1935.
החסטןרחה
איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים נוסד בשנת 1921 על ידי מקס נאומן (אנ'), שהיה יושב ראש האגודה עד 1926 ושוב מ-1933 עד פירוק האיגוד ב-1935.[1] האיגוד היה מקורבת למפלגת העם הלאומית הגרמנית השמרנית והמלוכנית, אשר עם זאת סירבה להיות מתויגת עם האיגוד.
מטרת האיגוד הייתה התבוללות מוחלטת של יהודים בגרמניה, חיסול עצמי של הזהות היהודית, וגירוש מגרמניה של מהגרים יהודים ממזרח אירופה.[2] נאומן התנגד במיוחד לציונות וליהודי מזרח אירופה. הוא ראה בציונות איום על האינטגרציה היהודית ואף כאידאולוגיה גזענית המשרתת מטרות אימפריאליות בריטיות. ואילו את היהודים ממזרח אירופה הוא ראה כנחותים מבחינה גזעית ורוחנית.[2]
כתב העת הרשמי של האגודה היה הירחון "Der nationaldeutsche Jude" בעריכת מקס נאומן. לכתב העת הייתה תפוצה של כ-6,000 עותקים בשנת 1927. פעילות נוספת של האיגוד הייתה המאבק נגד החרם נגד גרמניה הנאצית (1933), שהחל לאחר עליית הנאצים לשלטון. היא גם הוציאה מניפסט שקבע כי יהודי גרמניה הנאצית זוכים ליחס הוגן בגרמניה הנאצית.
בשנת 1934 הצהיר האיגוד את ההצהרה הבאה:[3]
תמיד החזקנו את טובת העם והמולדת הגרמניים (שאליה אנו מרגישים קשורים בקשר בל יינתק) מעל לרווחתנו שלנו. לכן בירכנו את התוצאות של ינואר 1933, למרות שבחירות אלו הביאו קשיים עבורנו באופן אישי.
סיבה אפשרית לכך היא שחלק מיהודי גרמניה תמכו בהיטלר, משום שחשבו שהאנטישמיות שלו נועדה רק "להסעיר את ההמונים".[1]
למרות הפטריוטיות הקיצונית של נאומן ועמיתיו, ממשלת גרמניה הנאצית לא הכילה וקיבלה את כוונתיהם. איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים הוכרז כבלתי חוקי ופורק ב-18 בנובמבר 1935. נאומן נעצר על ידי הגסטפו באותו יום ונכלא בקולומביה האוס. הוא שוחרר לאחר מספר שבועות, ומת מסרטן במאי 1939.[2]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Sarah Ann Gordon, Hitler, Germans, and the "Jewish Question", p.47
- ^ 2.0 2.1 2.2 Robert S. Wistrich, Who's Who in Nazi Germany (London: Weidenfeld and Nicolson, 1982), p.177. ISBN 0-297-78109-X
- ^ N. Stoltzfus. Resistance of the Heart: Intermarriage and the Rosenstrasse Protest in Nazi Germany. p. 315.
