איאן סמית'
|
|
איאן דאגלס סמית' (8 באפריל 1919 – 20 בנובמבר 2007) היה פוליטיקאי רודזי, חקלאי וטייס קרב אשר כיהן כראש ממשלת רודזיה. הוא היה המנהיג הראשון של המדינה שנולד וגדל ברודזיה, והוביל את הממשלה הלבנה שהכריזה עצמאות חד-צדדית מהממלכה המאוחדת בנובמבר 1965, בניגוד לדרישות הממלכה המאוחדת להנהגת שלטון רוב כתנאי לעצמאות. חמש עשרה שנות שלטונו אופיינו בבידוד בינלאומי של המדינה ובהשתתפות במלחמת הסבך הרודזי, שהעמידה את כוחות הביטחון של רודזיה מול זרועות הפרוקסי של ברית המועצות וסין - איחוד העם האפריקני של זימבבואה (ZANU) והאיחוד האפריקני של זימבבואה (ZAPU).
ביוגרפיה
סמית' נולד להורים מהגרים בריטיים בעיירה הקטנה סלוקווה שבמרכז רודזיה הדרומית, ארבע שנים לפני שהקולוניה קיבלה שלטון עצמי ב-1923. במהלך מלחמת העולם השנייה, שירת כטייס קרב בחיל האוויר המלכותי. התרסקות במצרים גרמה לפציעות פנים וגוף קשות שנשארו בולטות למשך כל חייו. לאחר שהחלים, שירת באירופה, שם נורה והמשיך להילחם לצד פרטיזנים איטלקים.
בשנת 1948 לאחר המלחמה הקים חווה בעיר הולדתו והפך לחבר פרלמנט עבור סלוקווה. תחילה היה חבר במפלגה הליברלית, ובהמשך עבר למפלגת האיחוד הפדרלי ב-1953, ושימש כשוטר ראשי (Chief Whip) מ-1958 ואילך. עזב את המפלגה ב-1961 במחאה על החוקה החדשה של הטריטוריה, והקים את חזית רודזיה שנה לאחר מכן.
סמית' הפך לסגן ראש הממשלה לאחר ניצחון החזית בבחירות בדצמבר 1962, והוא התמנה לראש הממשלה לאחר התפטרותו של פילד באפריל 1964, חודשיים לפני האירועים הראשונים שהובילו למלחמת הסבך הרודזי. לאחר שיחות חוזרות עם ראש ממשלת הממלכה המאוחדת הרולד וילסון שנכשלו, סמית' וממשלתו הכריזו עצמאות חד-צדדית ב-11 בנובמבר 1965 במטרה לעכב את שלטון הרוב. זמן קצר לאחר מכן, החלה השלב הראשון של המלחמה באופן פעיל. לאחר משא ומתן נוסף עם הממלכה המאוחדת שנכשל, ניתקה רודזיה את כל הקשרים הבריטיים הנותרים והפכה לרפובליקה ב-1970. סמית' הוביל את החזית לארבעה ניצחונות בבחירות במהלך כהונתו. אף על פי שניהל משא ומתן לסירוגין עם המנהיג המתון אבל מוזורווה במהלך המלחמה, התמיכה בו הגיעה באופן בלעדי מהמיעוט הלבן, בעוד שהרוב השחור הודר מהשתתפות במערכת הבחירות.[1]
בתחילה המדינה התמודדה עם סנקציות שהוטלו על ידי האומות המאוחדות ובנוסף עם בידוד בינלאומי, אך זכתה לסיוע מדרום אפריקה וממושבות פורטוגל עד שנת 1974. לאחר 15 שנות לחימה ממושכת, סנקציות כלכליות ולחץ בינלאומי, ובזמן שהסיוע מדרום אפריקה נחלש, סמית' הסכים להנהיג שלטון רוב. בשנת 1978 נחתם ההסכם הפנימי עם מנהיגים מתונים, תוך החרגת ZANU ו-ZAPU. המדינה נקראה רודזיה זימבבואה בשנה שלאחר מכן. ההסדר החדש לא קיבל הכרה בינלאומית, והמלחמה נמשכה. לאחר שאבל מוזורווה (אנ') החליף את סמית' כראש ממשלה, התקיימו משאים ומתנים בלנקסטר האוס, שהובילו לבחירות חופשיות ולהכרה בעצמאות זימבבואה.[1]
לאחר הבחירות, שימש סמית' כמנהיג אופוזיציה במשך שבע שנים והיה מבקר חריף של ממשלת רוברט מוגאבה. ביקורתו נמשכה גם לאחר פרישתו ב-1987, כשהקדיש חלק גדול מזכרונותיו,
ב-1992 סמית' החליט להוביל את החזית המאוחדת, קואליציה שכללה את מפלגתו (כיום הברית השמרנית של זימבבואה) ומפלגות שחורות שהתנגדו למדיניותו של רוברט מוגאבה. עם זאת, מעורבותו בקואליציה נמשכה זמן קצר בלבד, ועד סוף העשור הוא פרש במידה רבה מהפוליטיקה הלאומית. האוטוביוגרפיה שלו, "הבגידה הגדולה: זיכרונותיו של איאן דאגלס סמית'", פורסמה ב-1999.[1]
ב-2005 עבר סמית' לדרום אפריקה לצורך טיפול רפואי, שם נפטר שנתיים מאוחר יותר בגיל 88.[1]
כסמל הפוליטי הדומיננטי והפנים הציבוריות של רודזיה בעשורים האחרונים שלה, סמית' נחשב לדמות פוליטית מעוררת מחלוקת עד היום. תומכיו טוענים שהוא היה בעל חזון פוליטי שהבין את האמיתות הלא נוחות של אפריקה, ומגנים על שלטונו כתקופה של יציבות ובלימת הקומוניזם. לעומת זאת, מבקריו גינו אותו כגזען שהביא סבל עצום למיליוני זימבבואים באמצעות הנהגת ממשלה גזענית שהדירה והפלתה את הרוב השחור.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
39395307איאן סמית'