אחמד בן בלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אחמד בן בילא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אחמד בן-בלהערבית: أحمد بن بلّة ; 25 בדצמבר 1918 - 11 באפריל 2012) היה נשיא אלג'יריה הראשון ואבי האומה האלג'ירית.

רקע

אחמד בן-בלה נולד בעיירה מע'ניה לאיכר פשוט שאיבד את בכורו. כדי שיוכל להצטרף לאביו בעבודה, נרשם שבן-בלה נולד ב-25 בדצמבר 1916 ובכך הקדים בשנתיים את מועד הפטור מחובת הנוכחות בבית הספר.

לאחר שירות בצבא הצרפתי, שב בן בלה לאלג'יריה והחל בקריירה ציבורית. בסוף שנות ה-40 פנה לפעולות טרור באזרחים לא חמושים וביצע פשעים פליליים (דוגמת שוד בנק בעיר אוראן) כדי לממן אותן. ב-1950 נדון למאסר אך נמלט למצרים בשנה לאחר מכן. בנובמבר 1954 שב לאלג'יריה, ייסד את המחתרת החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה שלחמה במלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד השלטון הצרפתי. ב-1956 נעצר ונכלא שוב ושוחרר לאחר שש שנים בעקבות הסכמי אוויאן בתחילת 1962. במהרה התפתח עימות בינו ובין בן חדה, ראש הממשלה הזמנית[1]. בן בלה כרת ברית עם הרמטכ"ל הווארי בומדיין[2] והגיע להסכם עם בן חדה על פיו הוא יחזיק במוסרות השלטון במשך חודש כדי להביא לשקט במדינה ותקופה שבה יתקיימו בחירות. בן בלה ניצל את אותו חודש להביא את צבאו של בומדיין, שמנה כ-45,000 חיילים נאמנים, להשתלט על מוקדי הכוח במדינה. ב-9 בספטמבר 1962 נכנסו אלפי חיילים של בומדיין לבירה אלג'יר בניגוד להסכם לפירוז העיר ובן בלה נאם בעיר נאום ניצחון[3]. הוא הוציא את מתנגדיו, בהם בן חדה מרשימת המתמודדים בבחירות[4] והבטיח את ניצחונו הוא בבחירות.

בומדיין הציג בסוף ספטמבר 1962 את ממשלתו בה הוא היה ראש ממשלת אלג'יריה[5]. שלטונו של בן בלה נשענה על שניים: מוחמד חיידר ראש הלשכה המדינית ובומדיין מפקד הצבא[6]. במהרה התפטר חיידר ובן בלה נהיה תלוי יותר ויותר בבומדיין[7]. בשנת 1963 הוא נבחר פה אחד לנשיאות אלג'יריה. במסגרת תפקידו השיב את הסדר הציבורי וערך מספר רפורמות חקלאיות. תלותו של בן בלה בבומדיין הביאה להשפעה רבה של בומדיין על המדיניות של בן בלה, שכללה השתייכות אל המדינות הבלתי-מזדהות, רפורמה קרקעית והלאמות[8]. אולם לצד זאת, קשר בן בלה קשרים טובים עם צרפת.

ב-1 באוקטובר 1963, כאשר בקאביליה התבצרו מורדים במשטר בן בלה, מינה בן בלה רמטכ"ל אחר לצבא אלג'יריה במקום בומדיין שנותר שר ההגנה בלבד[9]. בומדיין שנחשב לנאצריסט ביקש להזעיק סיוע מצרי לחיסול המרידה, בעוד בן בלה רצה להתפשר עם המורדים, שדרשו את הדחתו של בומדיין[10]. אולם המתיחות בין בומדיין לבן בלה לא התפתחה ובאפריל 1964 הכחיש בומדיין קיומו של קרע ביניהם[11].

בשנת 1964 קיבל מברית המועצות את פרס לנין לשלום, במעמד קבלת הפרס קרא בן-בלה להשמדת ישראל[12].

ביוני 1965 הודח מהשלטון על ידי שר ההגנה בממשלתו, הווארי בומדיין והושם במעצר בית. לאחר מות בומדיין, ב-4 ביולי 1979, הוקלו במעט המגבלות שהוטלו עליו[13], ובאוקטובר 1980 הוא שוחרר ממעצרו[14]. החששות שבן בלה יצליח לשלהב את ההמונים נגד המשטר התבדו[15]. ב-1982 עזב את אלג'יריה ויצא לגלות בפריז, בה הוא ארגן שביתה של פועלים מוסלמים ברנו[16]. בפשיטה על ביתו בפריז בתחילת 1983 נמצאו כלי נשק בלתי חוקיים ומסמכים שהעידו על פעילותו הפוליטית. ארבעה משומרי ראשו גורשו מצרפת והוא עבר ללוזאן[17] בשווייץ[18]. בן בלה היה לתומך של האסלאם הקיצוני[19] ויצר קשרים עם אש"ף וקדאפי[20].

ב-1990 שב לאלג'יריה[21] ובה נקבר בשנת 2012[22].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחמד בן בלה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מה חדש בריב בן חדה בן בלה, על המשמר, 9 ביולי 1962
  2. ^ בן בלה אינו מתכונן לכפור בהסכמי אווייאן, הצופה, 17 ביולי 1962
  3. ^ חיילי בן בלה התמקמו באלג'יר - בניגוד להבטחות הפירוז, חרות, 11 בספטמבר 1962
  4. ^ בן חדה ומנהיגים רבים אחרים הוצאו מרשימת המועמדים, למרחב, 14 בספטמבר 1962
  5. ^ בן־בלה הרכיב ממשלתו, חרות, 1 באוקטובר 1962
  6. ^ ג'ון סמולדון, שנים אוחזין בבן בלה, מעריב, 21 בספטמבר 1962
  7. ^ מעמדו של בן בלה בסכנה, מעריב, 19 באפריל 1963
  8. ^ השבדי הוא האיש החזק באלז'יריה, מעריב, 18 בספטמבר 1962
  9. ^ בן בלה מינה רמטכ"ל חדש, הבוקר, 2 באוקטובר 1963
  10. ^ אורי דן, אווירת ערב הפיכה באלז'יריה, מעריב, 14 בנובמבר 1963
  11. ^ בומדיין לימין בן בלה בוועידת פל"ן, על המשמר, 21 באפריל 1964
  12. ^ ניסה שפרן, שלום לך קומוניזם (עמ' 193), הקיבוץ המאוחד, ‏1983
  13. ^ בן בלה רשאי לקבל אורחים ולטייל ליד ביתו, מעריב, 8 ביולי 1979
  14. ^ שוחרר אחמד בן בלה, לשעבר נשיא אלג'יריה, מעריב, 31 באוקטובר 1980
  15. ^ הנס פטר אושוואלד, בן בלה מחפש לעצמו בית, דבר, 25 במרץ 1981
  16. ^ תמר גולן, בן בלה עמד מאחורי השביתה ב"רנו", מעריב, 31 בינואר 1983
  17. ^ שרי רובר, לוזאן: נאשם נאצי רצה פרקליט יהודי, מעריב, 26 בספטמבר 1986
  18. ^ קאדאפי מסייע לבן בלה נגד המשטר באלג'יריה, מעריב, 6 במרץ 1983
  19. ^ תמר גולן, 13 קיצונים אלג'ירים יגורשו מצרפת, מעריב, 22 באוקטובר 1986
  20. ^ בן־בלה יצר קשר עם אש"ף, דבר, 1 בפברואר 1983
  21. ^ שפי גבאי, בן בלה שב היום לאלג'יר, מעריב, 27 בספטמבר 1990
  22. ^ מת נשיאה הראשון של אלג'יריה, אחמד בן-בלה, באתר ynet, 11 באפריל 2012


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36018097אחמד בן בלה