אותיות שמש וירח

אותיות השמש והירח (בערבית: الحُـرُوفُ الشَّمْسِيَّـة والقَمَرِيَّـةُ ; בתעתיק עברי מדויק: אַלְ חֻ ר וּ ף אַלשַּ מְ סִ יַּ ה ו אַל קָ מָ רִ יַּ ה) בדקדוק הערבי הוא כינוי לשתי קבוצות של אותיות בשפה הערבית, אשר נבדלות זו מזו בהשפעתן על הגיית האות לאם (ل) של תחילית היידוע "אל-" (ال-). הימצאות האותיות בקבוצת "אותיות השמש" בסמיכות ללאם גורמת להידמות (אסימילציה) עיצור הלאם אליהן, בעוד שלקבוצת אותיות הירח אין השפעה על הגיית הלאם.

אותיות השמש

קבוצת "אותיות השמש" כוללת 14 אותיות, המייצגות עיצורים קדמיים, כלומר, עיצורים הנהגים בקדמת הפה, אך לא בשפתיים [1]. מקומות החיתוך של אותיות השמש הם בשיניים, במכתש או מאחורי המכתש. מכיוון שגם העיצור לאם המופיע בתחילית "אל-" הוא עיצור קדמי, ומכיוון שהוא מנוקד בסכון (מקביל לשווא נח בעברית), במקרה שהמילה המיודעת פותחת באות שמש, נוצרת הידמות (אסימילציה) מלאה בין ה-ل של התחילית לבין אות השמש. במצב כזה, ה-ل של התחילית אינה נהגית, ובמקום זאת נהגה העיצור הראשון במילה (כלומר, "אות השמש") בצורה מודגשת. בכתיבה, התחילית ال נכתבת במלואה, אולם האות ل אינה מנוקדת בסֻכּוּן כרגיל, אלא נשארת בלא ניקוד, ואילו "אות השמש" מנוקדת בשַדַּה (סימן המקביל לדגש חזק בעברית). אותיות השמש נקראות כך כאמצעי זיכרון - המילה شمس (שמס = שמש) עצמה פותחת ב"אות שמש". תהליך הוספת תחילית היידוע "אל-" למילה شمس הוא כדלקמן:

בכתב פונטי: *al+šams >> *alšams >> aššams
בכתב ערבי: *أَلْ+شَمْس >> *أَلْشَمْس >> أَلشَّمْس

אותיות השמש באלפבית הערבי: ت, ث, د, ذ, ر, ز, س, ش, ص, ض, ط, ظ, ل, ن.

עזר זיכרון ידוע ונפוץ לזכירת אותיות השמש הם המשפטים: "סרטן זללן צד רשת", ו"שרת זללן צד סרטן".

אותיות הירח

"אותיות הירח" הן 14 האותיות הנותרות באלפבית הערבי, המייצגות עיצורים הנהגים בשפתיים ואת העיצורים האחוריים, כלומר העיצורים הנהגים בחלק האחורי של הפה, בגרון ובלוע. כשמילה פותחת באחת מ"אותיות הירח" לא נוצרת הידמות בין ה-ل של התחילית "אל-" לבין העיצור הראשון במילה, ולפיכך התנהגות התחילית רגילה. הכינוי "אותיות ירח" נובע הן מכך שהמילה הערבית قمر ("קַמר" = ירח) פותחת ב"אות ירח", והן משום שירח הוא היפוך כביכול לשמש.

אותיות הירח באלפבית הערבי: ا‍, ب, ج, ح, خ, ع, غ, ف, ق, ك, م, ه, و, ي.

האות ج

בערבית ספרותית האות ج (ג'ים) נחשבת כ"אות ירח", אף שרוב דוברי הערבית הוגים אותה כעיצור בתר-מכתשי, כלומר כעיצור קדמי. רק בערבית מצרית מקובל להגות את האות ج כאות ג בעברית, כלומר כעיצור אחורי. ייתכן שההגייה המקובלת כיום במצרים הייתה המקורית, ולפיכך השתמרה מסורת על-פיה האות ج היא "אות ירח". בניבים ערביים רבים חלה הידמות בין ה-ל של התחילית "אל-" לבין העיצור ג', כאילו הייתה האות "ג'ים" אות שמש, אולם בערבית ספרותית יש הקפדה על הגיית ה-ל לפני האות "ג'ים". לדוגמה, המילה الجمعة (= יום שישי) תיהגה כך:

בערבית ספרותית

ברוב העולם הערבי: aljúmʕa
במצרים: algúmʕa

בערבית מדוברת

בחלק גדול מהניבים: ajjúmʕa (ג'ים מתנהגת כמו "אות שמש")
במצרים: algúmʕa