אורליאניסטים
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
.svg)
אורליאניסטים (בצרפתית: Orléanistes) היה כינוי פוליטי מן המאה ה-19 שדבק בהתחלה בתומכים במונרכיה החוקתית ובנציגי בית אורליאן. במהלך השינויים הפוליטיים שעברו על צרפת באותה מאה, הובחנו שלושה שלבים של "אורליאניזם":
- אורליאניזם טהור – תומכי השלטון החוקתי של לואי פיליפ, מלך הצרפתים (1848-1830) אחרימהפכת יולי 1830, שדגלו ברעיונות ליברליים ומתונים.
- האורליאניזם "המאחד" ("אוניוניסטי") או "הממזג" – ("פוזיוניסטי") – תנועה מורכבת מאורליאניסטים טהורים ומאותם לגיטימיסטים שבעקבות מותו ללא צאצאיים ב-1883 של אנרי, רוזן שאמבור, תמכו בטענתו לכתר צרפת של פיליפ, רוזן פריז, נכדו של לואי פיליפ.
- אלו היו בעלי עמדה שמרנית יותר, ששמו דגש על ה"לאום הצרפתי" (דחו את טענותיהם של הבורבונים מספרד, ה"זרים", לכתר צרפת) ועל הדת הקתולית.
- האורליאניזם הפרוגרסיבי – רוב ה"פוזיוניסטים" אשר, בעקבות ירידה ברגש המלוכני בשנות ה-1890, הצטרפו לרפובליקנים המתונים, שאימצו מטרות פרוגרסיביות וחילוניות, או חברו להתלכדויות הקתוליות, כמו "הפעולה הליברלית".
יריבי האורליאניסטים היו תומכי שתי מגמות מונרכיסטיות אחרות:
- הלגיטימיסטים, השמרנים, הנאמנים אחרי 1830 לענף הצרפתי הוותיק של בית בורבון
- הבונפרטיסטים שתמכו במורשת של נפוליאון הראשון ובצאצאיו
"אורליאניזם" תחת המשטר הישן
השימוש במונח "אורליאניזם" בימי המשטר הישן הוא אנכרוניסטי, משום שהוא הופיע רק ב-1830. במאה ה-15 קראו "אורליאניסטים" לאוהדי בית אורליאן מול בית בורגונדיה, שנודעו כארמניאקים בעיני היסטוריונים אחדים, האורליאניזם המאוחר יותר שאב את יסודותיו ביחסי הדוכסים מאורליאן, נסיכי דם מלכותי, לאצולה הגבוהה בגישה לניהול ענייני הממלכה, אחרי תקופת "רז'אנס" (העוצרות) (1723-1715). אחרי מותו של המלך לואי הארבעה עשר ב-1715 ותקופה הרז'אנס, ושנות העוצרות שהופקדה לידי פיליפ השני, דוכס אורליאן, התארגנה קמרילה של אצילים רמי המעלה סביב הענף אורליאן של בית המלוכה. הזרם ה"אורליאניסטי" הזה התאפיין בהתנגדות לאבסולוטיזם (היסטוריה פוליטית) ,אם כי השפעתו דעכה בהמשך.
בימי המהפכה הצרפתית ב-1789 הדוכס לואי פיליפ השני ד'אורליאן המכונה, "פיליפ אגליטה" נדחף על ידי כמה מהמהפכנים כגון מירבו, סיאייס ושודרלו דה לקלו לתפוס את השלטון, מכיוון שנראה להם דמות פשרה מתאימה בין המשטר הישן למהפכה.
אורליאניזם ומונרכיית יולי
אורליאניזם נקראה תנעת התומכים בלואי פיליפ ולענף אורליאן של משפחת המלוכה. האידאולוג העיקרי שלו היה פרנסואה גיזו, האישיות הייצוגית ביותר של המשטר. השקפה זו שילבה בתוכה את ההישגים המהפכניים מ-1789 עם יישומן של חירויות ותיעול מציאותי של הסערות החברתיות הפתאומיות באמצעות מסגרת המונרגיה החוקתית. בהתחלה נשאה גוון ליברלי שמרני. אחרי 1830 האליריאניסטים התנגדו ללגיטימיסטים, שסברו כי המהפכה שברה את הסדר המונרכי בן מאות השנים. לפי רנה רמון מכאן נבע הגורל המקביל של שני מחנות ימין - האורליאניסטים, הליטימיסטים והבונפרטיסטים. ב-1830 אחרי הפלת הענף הבכיר של הבורבונים, הדמות החלופית שאליה פנו המהפכנים היה בנו של פיליפ אגליטה, לואי פיליפ שהקים את מונרכיית יולי, משטר מתון שאיפשר לבורגנות הגדולה להגיע סוף סוף לשלטון. כזרם פוליטי לא הסתפק האורליאניזם בחילופי השושלת. השקפתו היוותה השקפה מודרנית יחסית וחילונית של המונרכיה כשלא "הצדק האל-הי" עמד ביסוד סמכותה, אלא "רצון העם" . טקס ההכתרה הדתי הוחלף בשבועה על החוקה. זה היה משטר חוקתי שקיבל השראה מהדגם האנגלי (ששמר את ההכתרה הדתית) ושהחליף את המשטר הנסמך על סמכות המלך כמונרך אבסולטי. האורליאניזם התחיל להסתמך על פרלמנט דו-ביתי. תוך כדי דיכוי ההתקוממויות של הפועלים, כמו זאת של פועלי תעשיית המשי ב-1831 בליון (הידועים כ - canuts) והבטחת האינטרסים של אנשי העסקים, האורליאניזם, שעד אז נחשב ל"מתון" גלש אל שמרנות.
רשימת הטוענים לכתר צרפת משושלת אורליאן
| תמונה | שם (שנות חייהים) |
הערות |
|---|---|---|
|
לואי פיליפ, מלך הצרפתים (* 6 באוקטובר 1773 - 26 באוגוסט 1850) |
שלט בצרפת כמלך בשנים 1848-1830 - "המונרכיה של יולי " שהודחה על ידי מהפכת פברואר 1848 |
|
לואי "פיליפ" אלבר לבית אורליאן ( 24 באוגוסט 1838 - 8 בספטמבר 1894) |
נכד של המלך לואי-פיליפ. נשא את התואר "רוזן פריז" |
|
לואי "פיליפ" רובר, דוכס אורליאן (6 בפברואר 1869 - 28 במרץ 1926) |
בנו של פיליפ לבית אורליאן, רוזן פריז |
|
|
ז'אן פייר קלמאן מארי, מבית אורליאן, דוכס גיז (4 בספטמבר 1874- 25 באוגוסט 1940) |
נינו של המלך לואי פיליפ. |
|
|
אנרי רובר פרדינאן מארי לואי פיליפ לבית אורליאן (* 5. Juli 1908; † 19. Juni 1999) |
בנו של ז'אן לבית אורליאן, נודע כ"אנרי, רוזן פריז" |
|
אנרי פיליפ פייר מארי לבית אורליאן (14ביוני 1933 - 21 בינואר 2019) |
בנו של אנרי מבית אורליאן |
|
|
ז'אן שארל פייר מארי לבית אורליאן (נולד ב-19 במאי 1965) |
בנו של אנרי פיליפ פייר מארי לבית אורליאן. |
.jpg)
_in_1987.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- Gabriel de Broglie: L’Orléanisme. La ressource libérale de la France. Perrin, Paris 1981, מסת"ב 2-262-00216-9.
- Alexandre Rémy: La faction Orléaniste. Philippe-Égalité, Louis-Philippe Ier, roi des Français, la régence, la fusion. Edition Desloges, Paris 1852.
- Hervé Robert: L’Orléanisme. Presse Université de France, Paris 1992, מסת"ב 2-13-045035-0.
קישורים חיצוניים
- אורליאניסטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אורליאניסטים39652758Q431192