אורי כהן (סוציולוג)
אורי כהן (נולד בשנת 1960) הוא סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
אורי כהן, בנם של הלה ולטיף, נולד וגדל בחולון. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית 'בויאר' בירושלים בין השנים 1974–1978.
למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב ואותם השלים באוניברסיטה העברית בירושלים בהצטיינות. כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק וקיבל תואר שלישי בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית".
החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
מחקריו
מחקריו של אורי כהן עוסקים ביסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל.
ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה
ספר זה הוא עיבוד והרחבה של עבודת הדוקטורט של אורי כהן.
'ההר והגבעה' מציג גישה סוציו-היסטורית לאחד המוסדות התרבותיים המרכזיים של היישוב היהודי ומדינת ישראל – האוניברסיטה העברית בירושלים. הספר בוחן את התפתחותה של האוניברסיטה מייסודה בשנת 1925 כמוסד אקדמי קטן, שהחל את דרכו כיוצא חלציה של התנועה הציונית העולמית, ועד לראשית שנות השישים. האוניברסיטה השכילה מראשיתה לרתום לפעילותה את הקהילות היהודיות ברחבי העולם. היא כוננה דגם פעולה ייחודי, שהיה אחד ממאפייניה הבולטים והמרתקים: "אוניברסיטת פזורה". הספר בוחן את תפיסותיהם של אישים מרכזיים בחזון הציוני על האוניברסיטה – כגון חיים ויצמן, יהודה לייב מאגנס, אלברט איינשטיין, ברל כצנלסון, בן-גוריון ובנימין מזר – ואת פעילותם בה.
הספר פותח בהתגבשות האוניברסיטה העברית עד להקמת מדינת ישראל והניתוק הכפוי מהר הצופים, משכנו של הקמפוס הראשון. היישוב היהודי התנגד לאליטיזם של האוניברסיטה – להתמקדותה במחקר ולהזנחת ההוראה וההכשרה הפרופסיונלית – ואילו האוניברסיטה התאמצה לשמור על אוטונומיה מוסדית. לאחר הקמת המדינה נתבעה האוניברסיטה להתגייס למטרות "הממלכתיות", כהגדרת בן-גוריון. הספר דן, בין היתר, בתגובת האליטה האקדמית הירושלמית לתביעות אלה; בדרכי הפעולה שנקטה האוניברסיטה כדי לשמור על מעמדה המונופוליסטי נוכח הכוונות להקים אוניברסיטה נוספת בתל אביב; ביציאת האקדמאים נגד בן-גוריון בפרשת לבון; בגורמים לביסוס מעמדו החברתי של איש האקדמיה בחברה מול אידיאל החלוץ; ובמקומה של האוניברסיטה בהבניית היחסים העדתיים בישראל.
אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה
בספר 'אקדמיה בתל אביב' מתוארים תהליכי הקמתו של אחד המיזמים האקדמיים החשובים בישראל: אוניברסיטת תל אביב. נחשפים הגורמים העירוניים, הפוליטיים והאקדמיים שהובילו להתבססותה של אוניברסיטה מחקר חדשה בתקופת טרום העצמאות ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל. מתבררים האינטרסים של אישים, קבוצות וארגונים ביחסם להקמתה של אוניברסיטה זו בישראל, וביניהם ראשי עיריית תל אביב ופקידיה, אנשי עסקים ואגודות מקצועיות, ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת, כמו גם ארגונים ממלכתיים כגון המועצה להשכלה גבוהה. וכנגדם מתבהרת התנגדותה הנחרצת של האוניברסיטה העברית בירושלים להקמת אוניברסיטה אוטונומית חדשה, ומוצגות התגובות של אנשי הסגל האקדמי בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ובאוניברסיטת תל אביב.
מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935
ב-3 באפריל 1934 נוסד ברחובות מכון מחקר קטן וצנוע, המכון למחקר ע"ש דניאל זיו (The Daniel Sieff Research Institute) ביוזמתו של ד"ר חיים ויצמן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים. המכון, היום מכון ויצמן למדע, יועד למחקר גרידא, בלי הוראה ובלי הענקת תארים, על יסוד ההנחה שרק המחקר הבסיסי יכול להניב תוצאות מדעיות איכותיות ובעלות ערך יישומי. המוסד הלא שגרתי המיוחד הזה שאף לחדשנות מדעית לתועלת החברה והלאום, ועל התפתחותו השפיעו הקשיים שעמדו לפני החברה היהודית החדשה. מה היו התנאים שאפשרו התפתחות של מדע מודרני בארץ חסרה חומרי גלם, שאוכלוסייתה קטנה והיא רחוקה מכל מרכזי המדע המערבי? מי היו הקבוצות והאישים שהביאו לידי הקמת מכון דניאל זיו? מה היה מקומם של המדע היישומי והטהור בביסוס מסגרת מאחדת שחותרת לבניין האומה? איך תרם הפיתוח של סוגי מדע אלה להזדהות עם קידום פרויקטים לאומיים ולהגברת הסולידריות החברתית? איך הגיבו המוסדות האקדמיים והזרמים הפוליטיים העיקריים בארץ על הקמתו של מכון זיו? אילו גורמים דחפו להרחיב את הפעילות המדעית של המכון לכדי 'עיר מדע'?
מרכז תנועת חרות והמזרחים 1965–1977: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית
ספר זה נכתב בשיתוף עם ד"ר נסים ליאון.
כיצד הפכה מפלגת חרות ממפלגה קטנה, הנחשבת קיצונית ובעלת אידאולוגיה לאומית קשוחה, למפלגה הסוחפת אחריה קהלים גדולים? כיצד מפלגת אופוזיציה "נצחית" מצליחה להרחיב את שורותיה ולהיעשות ציר מרכזי בתוך מפלגת השלטון? התשובה על שאלות אלו אינה טמונה רק בשינויים ההיסטוריים שהתרחשו מחוץ לחרות, ברטוריקה הלאומית שהייתה מזוהה עמה או בהרחבת השותפויות המפלגתיות, אלא גם בתמורה הדמוקרטית שהתרחשה במרכז המפלגה בשנות השבעים, שבמוקדה עיצוב מסלולי הניידות של פעילי הפריפריה ושילובם הדמוקרטי במפלגה.
מחברי הספר עומדים על תרומתה של האסטרטגיה הדמוקרטית להכנת מפלגת חרות לשלטון. על פי אסטרטגיה זו צורף אל שורות מרכז המפלגה הקטנה ציבור חדש של פעילים – צעירים ואנשי פריפריה ממוצא מזרחי. האפשרות הפוליטית שנפתחה לפניהם פרצה את הדרך לניידות חברתית ולשותפות פוליטית חדשה, אך הפעם לא על בסיס אדנותי עם ותיקי הארץ אלא על בסיס תחרותי במרכז המפלגה. במרוצת שנות השבעים פיתחה המנהיגות המנגנונית של חרות פוליטיקה לאומית אנטי-כריזמטית, אשר לוותה בהכרה שרק גיוון השיח וההרכב האנושי של המפלגה בשילוב עם דמוקרטיזציה של תהליכי הבחירה יביאו את חרות אל השלטון. אסטרטגיה זו לא רק שהבקיעה את הדרך אל השלטון, אלא הייתה גם פרק חשוב בשילובם של המזרחים בפוליטיקה הישראלית ובהפיכתו של הליכוד למפלגה דומיננטית.
The Academic Middle-Class Rebellion: Socio-Political Conflict over Wage-Gaps in Israel, 1954-1956
ספר זה נכתב בשיתוף עם פרופסור אבי בראלי.
מחקר חדש זה בוחן סכסוכים חברתיים-פוליטיים ואתניים-תרבותיים סביב פערי השכר בישראל בשנות החמישים. המרד האקדמי של המעמד הבינוני חושף את מאבק האליטה המקצועית האשכנזית (האירופית) לנצל את יתרונותיה בעשור הראשון של מדינת ישראל, על ידי ניסיון למקסם את פערי השכר בינם לבין הפרולטריון המזרחי החדש. מאבק זה נתקל בהתנגדות חריפה מצד הממשלה תחת מפלגת השלטון, מפא"י, ומנהיגהּ דוד בן-גוריון. ההתנגשות בין שני הצדדים גילתה חזונות מגוונים, סותרים, של היסודות הסוציו-אקונומיים האופטימליים לקביעת הזהות הקולקטיבית במדינת הלאום החדשה. מחקרם של בראלי וכהן חושף דפוסים שמזגו את הלאומיות והסוציאליזם בשנות ה -50 של המאה הקודמת, מול חזון ליברלי ומריטוקרטי.
ספריו
- אורי כהן, ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, תל אביב, הוצאת עם עובד והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן, 2006.
- אורי כהן, אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה, ירושלים, הוצאת מאגנס, 2014.
- אורי כהן, מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון זיו למכון ויצמן, 1949-1934, ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק, 2016.
- אורי כהן וניסים ליאון, מרכז תנועת חרות והמזרחים, 1977-1965: משותפות אדנותית לשותפות תחרותית, ירושלים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות 88, 2011.
- Avi Bareli and Uri Cohen, The Academic Middle Class Rebellion: Socio-Political Conflict Over Wage Gaps in the Early Years of Israeli Statehood. Leiden, Netherlands and Boston USA, Brill Academic Press, 2017.
ספרים שנערכו בשיתוף פעולה
- אורי כהן, אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי ואפרים יער, עורכים, ישראל והמודרניות – למשה ליסק ביובלו, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; יד יצחק בן צבי, ירושלים; המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן, אוניברסיטת תל אביב; מרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2006.
- מאיר חזן ואורי כהן, עורכים, תרבות, זיכרון והיסטוריה, בהוקרה לאניטה שפירא, אוניברסיטת תל אביב והוצאת מרכז זלמן שזר, 2012.
- אורי כהן ומאיר חזן, עורכים, ויצמן: מנהיג הציונות, ירושלים, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2016.
- אודרי אדי־רקח ואורי כהן, עורכים, דינמיות בהשכלה הגבוהה: אסופת מאמרים לכבודו של פרופסור אברהם יוגב, היחידה לסוציולוגיה של החינוך והקהילה ע״ש ישראל פולק בית הספר לחינוך וחברה ע״ש חיים וג׳ואן קונסטנטינר אוניברסיטת תל אביב, 2016.
קישורים חיצוניים
- זהר שביט, כאשר האוניברסיטה הפסיקה להיות בית מקדש, באתר הארץ, 28 במאי 2007
יחיעם ויץ, הסיפור הקישוני על לידת אוניברסיטת תל-אביב, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2014- ביקורת על הספר "מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע – ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1934" מאת גבריאל (גבי) שפר (ציון, שנה פב, ד', תשע"ז, עמ' 537-531).
- ביקורת על הספר "מרכז תנועת חרות והמזרחיים 1956-1977" (מקור ראשון, 6.7.2012).
26971654אורי כהן (סוציולוג)