אוריינות בית-ספרית

המונח אוריינות בית ספרית כולל מגוון מיומנויות שונות של אוריינות, שנרכשות על ידי תלמידים בבתי ספר.

רקע והתפתחות המושג

עד לפני כעשור היה המונח "The language of schooling", כלומר "שפת בית הספר", המושג הקרוב לאוריינות בית ספרית הנפוץ כיום^{[דרוש מקור]}. בהתאם לכך, שאיפת המערכת הבית-ספרית בתחום התפקוד האורייני הייתה ועודנה פיתוח יכולות לשימוש בוגר, עשיר ומגוון בשפה, בדרכים התואמות את הצרכים של מגוון ההקשרים התקשורתיים, החברתיים והתרבותיים של אדם בחברה מסוימת. על כן, הטקסטים הנבחרים להוראה בבתי הספר יכללו משאבים לשוניים ודקדוקיים המובאים בקונטקסט בית ספרי, ויכללו בדרך כלל הצגת מידע בעזרת טכניקה ספציפית וקשר לוגי מדויק. דגש חשוב מושם על שימוש בכלים דקדוקיים ולשוניים ולא רק על השימוש באינטונציה כדי להסביר סיטואציה מסוימת, ובנוסף, חשוב שתהיה תבנית מסוימת ומבנים החוזרים על עצמם. כמו כן, מודעות לאלטרנטיבות דקדוקיות אפשריות המייצרות משמעויות שונות לטקסט בקונטקסטים שונים חשובה מאד. חשוב לחוקרי שפה בחינוך להבין ולהדגיש את חשיבות הכישורים השפתיים השונים הנרכשים בבתי הספר, בעזרת שימוש בטקסטים ולא רק בדיבור.  

על הנושא כתבה רבות החוקרת מרי שלפגרל (Mary J. Schleppegrell), בעיקר בספרה שיצא לאור בשנת 2004, The language of schooling: A functional linguistics perspective. שלפגרל מאמינה כי המחקר בנושא חשוב כדי להצליח להעריך בצורה אפקטיבית את ההתפתחות השפתית וגם כדי לעצב תוכניות לימודים אפקטיביות. בנוסף התייחסה החוקרת לתפקיד בית הספר כמוסד המסייע בתהליכי חיברות, בין היתר ברכישת מיומנויות שפתיות אקדמיות. למרות העובדה כי לכל כיתה ולכל בית ספר יש שיטות משלו לשימוש בשפה ללימוד, בתי הספר הנם גם המסגרת המוסדית שבה ילדים בחברה שלנו מחוברים לדרכי למידה פורמליות (בהקשר של לימוד במערכות שהתפתחו ממסורות מערב-אירופאיות). אנו מוצאים ציפיות דומות כגון שתלמידים ילמדו להציג את הידע שהם מפתחים בדרכים מסוימות בעזרת השימוש בשפה, תוך שימוש במבני טקסטים שהתלמידים צפויים לקרוא\לכתוב במטלות כתיבה ודיבור האופייניות לבתי ספר. המשימות הראשונות של התלמידים בבתי ספר קשורות לשימוש בשפה, לתיאור חפץ או אירוע מסוים, תוך שימוש במבנים תחביריים שונים ובתבניות דקדוק ספציפיים. חשוב לציין כי לכל מקצוע הנלמד בבית הספר ישנה "שפה" משלו, שפת המקצועות. כלומר, מדובר בכלל האוריינויות הנלמדות בבית הספר. מכאן שהאוריינות הבית ספרית הנה אוריינות פונקציונאלית-אקדמית (שפתית).

החל משנות ה-60 של המאה הקודמת ביססו אנשי חינוך את ההכרה בכוחה של האוריינות החזותית בפיתוח יכולות חשיבה, ותחושת עניין ושייכות לסביבה בקרב תלמידים ותלמידות. ההבנה כי מסרים חזותיים חשובים לא פחות ממסרים דבורים הביאה לשינויים חשובים בתוכניות לימודים ובתפיסת האוריינות הבית ספרית. היכולת לפענח ביטויים חזותיים ולחשוב עליהם באופן ביקורתי הפכה למיומנות חיונית. עבור צוותי הוראה היא חיונית אף יותר, שכן היא משמשת כאמצעי לפיתוח חשיבה יצירתית, ביקורתית ועצמאית.

עם השנים, ובעקבות המהפכה הדיגיטלית התרחב מושג האוריינות הבית ספרית אף יותר. אמנם הקריאה והכתיבה נותרו המטרה העיקרית, אך יחד עם זאת נוספו משמעויות נוספות ומטרות נוספות לאוריינות. אוריינות במאה ה-21 מחייבת שימוש משולב ומעמיק במדיומים שונים (חזותיים, דיבור כתיבה, ציור, שרטוט מפות, דיאגרמות, גרפים תמונות וסרטים) ובכל הסוגות השונות המרכיבות את שיח ההוראה בעל-פה ובכתב בבתי הספר (רב-אוריינות). כחלק מתפקידו של בית הספר בתהליך החברות של בני ובנות נוער. מכאן שאוריינות בית ספרית מתייחסת לידע האורייני הנדרש מתלמידים בתקופה מסוימת על מנת להתמודד בהצלחה עם הלמידה הבית-ספרית במקצועות השונים תוך שימוש במודולים וערוצי תקשורת שונים.

מטרות האוריינות הבית ספרית

המטרה העיקרית של האוריינות הבית ספרית היא כתיבה וקריאה. מרבית המצבים האורייניים בלמידה הבית ספרית הם תלויי טקסט כתוב, תלויי טקסט דבור או תלויי טקסט חזותי. אוריינות בית ספרית קשורה ישירות לאוריינות אקדמית (CALP), אשר כוללת מיומנויות האזנה, דיבור, קריאה וכתיבה ^{[דרוש מקור]}. לימודי שפה חיוניים לסטודנטים על מנת להצליח בבתי ספר, שכן סביבם פותחו אמצעי הערכת התלמידים. תלמידים זקוקים לזמן ותמיכה כדי להביע בקיאות בתחומים אקדמיים. רכישת שפה אקדמית היא לא רק להבנת אוצר המילים בתחום התוכן; היא כוללת מיומנויות כגון השוואה, מיון, סינתזה, הערכה והסקה.

כתיבה

האחריות להעשרת השפה וטיפוח היכולות השפתיות אינה נחלת בתי הספר בלבד, ומתחילה כבר בגן הילדים. המעבר לכיתה א' מסמן שלב חשוב ומשמעותי בחיי הילד כשהלשון תופסת מקום מרכזי בלמידה ובחשיבה ובין השאר הופכת מאמצעי למטרה. הידע הנדרש הוא בלשני, תחבירי, וכן אוצר מילים רלוונטי וידע קודם. כל אלה מאפשרים התמודדות שפתית עם מטלות בית-ספריות ברמות חשיבה שונות.

קריאה

יכולת הכתיבה מכשירה את היכולת לקריאה כשבהמשך יוכלו התלמידים להשתמש בקריאה וכתיבה כדי ללמוד ולהבין טקסטים כתובים ולקשר אותם עם טקסטים אחרים. הבנת הנקרא היא מטרת העל של מיומנויות הכתיבה והקריאה, שהרי האוריינות אינה מתייחסת אך ורק למובן הטכני של הכתיבה והקריאה, אלא גם להבנת הנקרא וההבעה בכתב. אחת הדרכים היא הצורך בהנגשת הטקסטים עבור תלמידים והמשך פיתוח יכולות אורייניות במגוון תחומים. בבסיס היכולת להבנת טקסטים, להסקת מסקנות, לבקר ולקשור בין טקסטים שונים עומדת היכולת לקרוא ולכתוב.

מיומנויות תקשורת בינאישית בסיסיות (BICS)

מטרות נוספות של האוריינות הבית ספרית היא רכישת מיומנויות תקשורת בינאישית בסיסיות. ישנה הבחנה בין שליטה בשפה אקדמית קוגניטיבית (CALP) למיומנויות תקשורת בין-אישיות (BICs), כישורי השפה הדרושים במצבים חברתיים. ישנו הבדל בין רכישת שפה "חברתית" לשפה לימודית. מיומנויות תקשורת בינאישית בסיסיות (BICs) הן למעשה כישורי השפה הדרושים לאדם בהתמודדות במצבים חברתיים. זוהי השפה יומיומית בה עושה שימוש אדם באינטראקציה חברתית עם אנשים אחרים. על התלמידים והתלמידות לעשות שימוש במיומנויות אלה כאשר הם שוהים במגרש המשחקים, בארוחת העשר, באוטובוס בדרכם לבית הספר, במסיבות ובאירועים חברתיים, בשיעורי הספורט ובפעילות ספורטיבית אחרת (כמו חוגים) ואפילו כאשר הם משוחחים בטלפון. אינטראקציות חברתיות מתרחשות בדרך כלל כחלק מהקשר חברתי מסוים. הם לא תובעניים מבחינה קוגניטיבית, והשפה המבוקשת אינה מיוחדת או מסובכת יתר על המידה. למעשה, אלו כישורים שפתיים שפיתוחם יכול להיות ממושך (בין שישה חודשים למספר שנים במקרה של הגירה למשל).

אוריינות בית ספרית במאה ה-21

המושג אוריינות מתפתח ומשתנה בהתאם לטכנולוגיה המשמשת את החברה. התפתחות של טכנולוגיות מידע ותקשורת והשפעותיהן על אורח החיים האנושי הובילו לפיתוח ולהרחבת מושג האוריינות הבית ספרית. חדירתן של אוריינויות נוספות למרחב הבית ספרי סייעו גם כן להרחבה והעמקת המושג. האוריינות בית ספרית במאה ה-21 כוללת סוגי אוריינויות שונים, כמו: אוריינות חזותית, אוריינות טכנולוגית, אוריינות דיגיטלית, אוריינות מדיה.

אוריינות בית ספרית לעומת האוריינות כמכלול

ריבוי סוגי האוריינויות הוביל חוקרים לחשוב כי יש לחשוב על האוריינות כמכלול, שכן אדם אורייני מסוגל לעשות שימוש במערכות של סימנים מוסכמים שאינם שפתיים. החוקרים ללאנד והארסט גרסו כי הידע מצוי בספרים ובאנשים, אך למעשה נרכש מתוך מערכת יחסים, בזמן מסוים ובהקשר מסוים, בין בני אדם, בתחומי דעת שונים ובאמצעות מערכות סימנים מגוונות. לפי תפיסה זו האוריינות משמעה שימוש גמיש במערכות סימנים, כגון מערכות חזותיות או מערכות הדמיה, ולא רק במערכת הסימנים של השפה הכתובה. ואכן, אנו מגדירים את האורינות כיכולת להשתמש בתפקודי שפה כמו דיבור, האזנה, קריאה, כתיבה, התבוננות וידע מטא-לשוני, בהקשרים שונים המותאמים לדרישות הנסיבתיות המשתנות. בלמידה הבית ספרית אנו מתפקדים במידה רבה במצבים אורייניים תלויי טקסט כתוב, תלויי טקסט דבור או תלויי טקסט חזותי. יכולת זו מושתת על ידע כלשהו הנרכש במהלך החיים באמצעות תפקודי השפה השונים. הידע נרכש באמצעות ערוצים שונים: השמיעתי, הדבור, החזותי.

ראו גם

• חינוך בישראל
• רשימת מדינות על-פי אחוזי אוריינות
• אוריינות
• אוריינות אקדמית (CALP)

לקריאה נוספת

• Schleppegrell, M. J. (2004). The language of schooling: A functional linguistics perspective. Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates, Inc.
• .Ravid, D. & L. Tolchinsky. (2002). Developing linguistic literacy: A comprehensive model. Journal of .Child Language, 29, 419-448
• רביד, ד. (תשס"ג). לשון ואוריינות במעבר מהגן לבית הספר. בתוך קליין, פ' וגבעון, ד'(עורכות).

קישורים חיצוניים

• Schleppegrell, M. J. Linguistic Features of the Language of Schooling, Linguistics and Education Volume 12, Issue 4, Winter 2001, Pages 431–459
• Judie Haynes, Explaining BICS and CALP

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24450889אוריינות בית-ספרית