אולימפיאדת אוסלו (1952)
 | |
| עיר מארחת | אוסלו, נורווגיה |
|---|---|
| מדינות משתתפות | 30 |
| ספורטאים משתתפים | 694 |
| תחרויות | 22 תחרויות ב-6 ענפים |
| טקס הפתיחה | 14 בפברואר 1952 |
| טקס הנעילה | 25 בפברואר 1952 |
| נפתח רשמית על ידי | נסיכת ראנגכילד |
| השביע את המשתתפים | טורנביורן פלקנגר |
| הדליק את הלפיד האולימפי | אייגיל ננסן |
| האצטדיון הראשי | אצטדיון ביסלט, אוסלו |
| הערים שהתמודדו על האירוח | לייק פלאסיד, קורטינה ד'אמפצו |
אולימפיאדת החורף השישית הייתה אולימפיאדת חורף נערכה מ-14 בפברואר עד 25 בפברואר 1952 בעיר אוסלו שבנורווגיה.
דיונים על אירוח משחקי החורף האולימפיים בעיר אוסלו החלו עוד בשנת 1935; העיר רצתה לארח את המשחקים האולימפיים בשנת 1948, אך עקב הצורך בשיקום נורווגיה מהכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, הדבר לא התאפשר.[1] במקום זאת, נבחרה אוסלו לארח את המשחקים ב-1952.
כל מתחמי התחרות היו באזור המטרופולין של אוסלו למעט תחרות הסקי האלפיני, אשר נערכו כ-70 ק"מ מהעיר. לצורך אירוח התחרויות נבנו בעיר תשתיות מתאימות, נבנה בית מלון חדש עבור אנשי התקשורת ואורחים, בנוסף לשלושה מתחמי מגורים לספורטאים ולמאמנים. מתחמי מגורים אלה היו למעשה הכפר האולימפי שהוקם במיוחד לצורך אירוח תחרויות אולימפיות. העיר אוסלו נשאה בעיקר הנטל הכספי של אירוח המשחקים, תמורת ההכנסות הנילוות.
במשחקים השתתפו 694 ספורטאים שייצגו 30 מדינות, שהשתתפו בארבעה תחומים של ספורט חורף ב-22 מקצים. יפן וגרמניה חזרו להשתתף בתחרויות החורף, לאחר שלא השתתפו באולימפיאדת סנט מוריץ (1948), בעקבות מלחמת העולם השנייה. את גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ייצגו ספורטאים מחלקה המערבי בלבד, מאחר שספורטאים מזרח גרמניים (בשטחים שנכבשו על ידי ברית המועצות במלחמה) סירבו להתחרות עמם כצוות מאוחד.[2] הייתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה השתתף חבל הסאר במשחקים האולימפיים בנפרד מגרמניה. פורטוגל וניו זילנד השתתפו לראשונה במשחקי החורף האולימפיים, ולראשונה הורשו נשים להשתתף בתחרות סקי למרחקים.
34180909אולימפיאדת אוסלו (1952)
- ^ בשנת 1948 אירחה סנט מוריץ שבשווייץ, שלא נפגעה במלחמה, את המשחקים.
- ^ רק בשנת 1956 הוקמה המשלחת הכלל-גרמנית למשחקים האולימפיים.