אוייזד
.svg)
אוּייֶזְד, לפעמים נפה (ברוסית: уе́зд), או פוביט באוקראינה (באוקראינית: повіт, בפולין הקונגרסאית: פוביאט powjat) הייתה יחידה במסגרת החלוקה המנהלית-טריטוריאלית בימי הנסיכות הגדולה של מוסקבה (או הדוכסות הגדולה של מוסקבה), בימי האימפריה הרוסית ובהתחלת רוסיה הסובייטית (הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית) וברית המועצות. השם היה בשימוש עוד בזמן רוס של קייב החל מן המאה ה-13. האוייזד נוצר מהתאחדותן של כמה יחידות הקרויות וולוסט (волость) שהיו התארגנויות מנהליות של מספר יישובים מסביב לכפר חשוב או עיר. בימי הביניים היחידות המנהליות-צבאיות הכלולות בתוך האוייזדים נקראו "אוסאדה" (אוסאדות). במאה ה-18 היו האוייזדים ליחידות שניות בחלוקה המנהלית אחרי הפלך או הגוברניה. הרפורמה המנהלית בימי השלטון הסובייטי בשנים 1923–1929 הפכה את מרבית האוייזדים לראיונים. באוקראינה הסובייטית הם הפכו ל-40 אוקרוגים אשר לתקופה קצרה, בשנים 1930-1925,היו היחידות הראשונות של החלוקה המנהלית.
היסטוריה
במקור ה"אוייזדים" היו קבוצות של כמה וולוסט, כשכל וולוסט כללו כמה יישובים שהקיפו כפר חשוב או עיר חשובה. בראש האוייזד עמד "נמסטיניק" ממונה על ידי קניאז והחל מהמאה ה-17 על ידי מושל הקרוי ווייבודה. במאות 16–17 התחילו אוייזדים להתאחד ליחידות קרויות "רזריאד" שהוחלפו במאה ה-18 על ידי פלכים המכונים ברוסית "גוברניות".
בימי האימפריה הרוסית
בשנת 1708 הנהיג הקיסר פיוטר הגדול רפורמה של החלוקה המנהלית, לפיה חולקה האימפריה הרוסית לפלכים או גוברניות. החלוקה לאוייזדים בוטלה זמנית והוחזרה בשנת 1728 על ידי רפורמה של הקיסרית יקטרינה הראשונה. הפלכים חולקו הפעם לאוייזדים, מעין תת-פלכים או נפות היסטוריות. באותה תקופה הוקמו 14 פלכים עם 250 אוייזדים. חלוקת הפלכים לאוייזדים אושרה על ידי הקיסרית יקטרינה הגדולה בשנת1775 ושוב על ידי החלטת הסנאט ב-13 בדצמבר 1796. במהלך עשור קמו אחרי 1775 40 פלכים, שנקראו תחילה "נאמסטניצ'סטבו" ואחר כך "גוברניות" והם כללו 483 אוייזדים. בכל אוייזד חיו כ-30-20,000 תושבים. באזורי מרכז אסיה וסיביר ואצל הקוזקים במקום אוייזדים הוקמו יידות קרויות "אוקרוג". האוייזד הייתה יחידה מנהלית, משפטית ופיסקלית. המרכז המנהלי של האוייזד הייתה עיר, "סטניצה קוזקית" או "פורפוסט". בראש האוייזד עמד אציל מקומי תקפידו נקרא "איספראבניק שנבחר כל פעם לשלוש שנים. בין השנים 1775–1862 הוא נקרא " קפיטן איספרבניק". האיספרבניק עמד גם בראש בית משפט קולגיאלי - "זמסקי סוד". החל משנת 1862 האיספרבניק לא נבחר יותר אלא התמנה על ידי השלטון. מאותו רגע הוא הפסיק לעמוד בראש בית המשפט או המשטרה. אחרי ביטול הצמיתות של האיכרים ב-1861 בשנת 1864 התחיל השלטון של אלכסנדר השני להנהיג השלטון מקומי בעל אוטונומיה מוגבלת הקרוי "זמסטבו". ה"זמסטבה" כללו אספות (סובראניה) ברמת האוייזד והפלך ורשויות של האוייזד ושל הפלך (אופראווה).
בברית המועצות
ברפורמה המנהלית בברית המועצות בשנים 1929-1923 רוב האוייזדים הפכו ל"ראיונים". באוקראינה הם הפכו לאוקרוגים (אוקרוה) שהיו יחידות מנהליות טריטוריאליות ראשונות בשנים 1925–1930. בשנים 1941-1940 ו-1944–1949 באסטוניה, לטביה ובמולדובה ההונהגה זמנית החלוקה ל"אוייזדים".
קישורים חיצוניים
- Уезд אוייזד - באנציקלופדיה ברוקהאוס - אפרון.
- [Тархов, Сергей, "Изменение административно-территориального деления России в XIII-XX в." (pdf), Логос, #1 2005 (46), ISSN 0869-5377 סרגיי טארחוב - שינויי החלוקה ההמנהלית-טריטוריאלית של רוסיה במאות 13–20 באתר ruthenia
- Историческая эволюция административно-территориального и политического деления России סרגיי טארחוב - ההתפתחות ההיסטורית של החלוקה המנהלית-טריטוריאלית והפוליטית של רוסיה, 2003 - באתר דמוסקופ
לקריאה נוספת
Владимир Вольфович Богуславский Славянская энциклопедия: Киевская Русь-Московия, Том 2 ОЛМА Медиа Групп, 2001 מסת"ב 978-5-22402-249-6 (ולדימיר וולפוביץ' בוגוסלבסקי - אנציקולפדיה סלאבית, כרך ב, הוצאה לאור "אולמה מדיה גרופ" 2001)
34838060אוייזד