אוטו לנל
תבנית אישיות ריקה אוטו לנל (בגרמנית: Otto Lenel; 13 בדצמבר 1849 – 7 בפברואר 1935) היה משפטן והיסטוריון משפטי יהודי-גרמני. הישגיו החשובים ביותר הם בתחום המשפט הרומי.
ביוגרפיה
אוטו לנל נולד במנהיים, גרמניה ב-13 בדצמבר 1849. הוא היה בנם של מוריץ לנל וקרוליין שוייר. בצעירותו לחם במלחמת צרפת–פרוסיה.[1]
לנל למד משפטים באוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת לייפציג ואוניברסיטת הומבולדט של ברלין. בשנת 1872 קיבל את התואר ד"ר, ארבע שנים לאחר מכן, קיבל הסמכה באוניברסיטת לייפציג. בשנת 1882, לנל זכה בפרס מהאקדמיה הבווארית למדעים עם שחזורו של צו הפראיטורים (ראה להלן). באותה שנה, לנל מונה לפרופסור באוניברסיטת קיל. שנתיים לאחר מכן, הוא עבר לאוניברסיטת מרבורג. בשנת 1885 הוא החל ללמד באוניברסיטת שטרסבורג, שהפכה למוסד גרמני לאחר המלחמה. ב-1895 היה רקטור אוניברסיטת שטרסבורג, וב-1907 הוא נקרא לכהן באוניברסיטת פרייבורג.[2][1]
לנל היה אחד מההיסטוריונים המשפטיים הגרמנים החשובים בתקופתו. לרגל 50 שנה להענקת התואר ד"ר, יצא לכבודו ספר יובל מיוחד,[3] ועשור אחר כך, יצא ספר יובל שני. ביום הולדתו ה-80, קיבל לנל מכתב ברכה, עליו חתמו אנשי אקדמיה המייצגים 20 מדינות ביבשות שונות ו-100 אוניברסיטאות. הוא גם הפך לאזרח כבוד של העיר פרייבורג. אולם לאחר 1933, הפך לנל - למרות תהילתו הבינלאומית, מעמדו כחייל משוחרר וזקנתו - לקורבן של גזענות נאצית. בתו נאלצה לעזוב את עבודתה כאחות. התביעות של הנאצים שברו את רוחו, וב-18 החודשים האחרונים לחייו הוא לא היה מסוגל להמשיך בעבודתו המלומדת. הוא נפטר ב-7 בפברואר 1935.[1]
על פי רצונו, רק קרוביו הקרובים ביותר השתתפו בקבורתו. בשל הנסיבות הפוליטיות לא פורסם עליו הספד בגרמניה. לאחר מותו של לנל, נקלעו בני משפחתו לגורל אכזרי בגרמניה הנאצית: אלמנתו שהייתה בת יותר מ-80, לואיז לבית אברשטט (נולדה ב-25 בפברואר 1857 בפרנקפורט) ובתו ברטה לנל (נולדה ב-7 במרץ 1882 בפרייבורג) נשלחו ב-22 באוקטובר 1940 למחנה מעצר בצרפת. לואיז נפטרה במחנה ב-7 בנובמבר 1940, ואילו ברטה ניצלה. מלבדה, היו ללנל שני בנים נוספים, פול ורודולף.[2]
לרגל 50 שנה למותו, הוצב שלט זיכרון על מעונו האחרון בהולביינשטראסה 5 בפרייבורג, גרמניה.[4]
עבודתו
לנל ידוע בעיקר בזכות שחזור הטקסט הבסיסי של מערכת המשפט הרומית, מה שנקרא edictum perpetuum של הפראיטורים הרומיים. הפראיטורים היו פקידי הממשל האחראים על ניהול המשפט בתקופת הרפובליקה הרומית. הצו היה הטקסט שבו הכריז הפראיטור החדש כיצד יתמודד עם אחריותו. ליתר דיוק, הצו הכריז באלו נסיבות יצליח ומתי הוא ייכשל. במקור, כל פראיטור ניסח את הצו שלו, במה שזכה לכינוי Praetor's Edict (אנ'), אך עם הזמן נוצר טקסט סטנדרטי, אשר חזר על עצמו באופן קבוע ופורסם על ידי הפראיטור החדש. מאוחר יותר, הקיסר אדריאנוס הזמין עריכה סופית של הטקסט ואסר לבצע בו כל שינוי נוסף. לפיכך, הצו שינה את אופיו, מהיותו הודעה של הפראיטור עצמו, להיות כלל משפטי המחייב את הפראיטור, אשר הודיע לכל האזרחים באילו נסיבות יוכלו להגיש תביעה מוצלחת בבתי הדין הרומאים. טקסט זה נקרא edictum perpetuum (הצו הנצחי).
בתקופות מאוחרות יותר איבד הצו את חשיבותו המשפטית עקב שינויים במשפט הפרוצדורלי. מסיבה זו לא הועתק עוד הצו ולא הגיע לידינו טקסט שלם שלו. באופן דומה, רוב כתבי המשפטנים הרומאים נשמרו רק באופן מקוטע בקורפוס יוריס קיוויליס של יוסטיניאנוס הראשון.
לנל שיחזר את נוסח הצו וניסה לקבוע את הסדר שבו הוצגו במקור קטעי הכתבים המשפטיים ששרדו, לפני שהם נחתכו וסודרו מחדש. שחזור הצו הוא נושא ספרו Das edictum perpetuum. תוצאות מחקריו על כתבי המשפטנים הרומאים כלולים בשני כרכים בשם Palingenesia juris civilis.[3] הנושאים של שני הספרים קשורים, משום שספרים רבים של משפטנים רומיים היו פירושים לצו או לפחות פעלו לפי מבנה הצו. על ידי לימוד מבנה הכתבים של המשפטנים, גילה לנל כיצד היה בנוי הצו ואילו הוראות הוא הכיל.
עבודתו של לנל חשובה ביותר להיסטוריה של המשפט הרומי, והיא מאפשרת לחוקרים מודרניים לשקול את ההקשר המקורי של טקסט המקור ולהבין את התכונות הטכניות של מערכת המשפט של רומא.
בנוסף ליצירותיו המפורסמות על המשפט הרומי, פרסם לנל גם כמה מאמרים משפיעים על המשפט האזרחי הגרמני המודרני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Hessische Biografie : Erweiterte Suche : LAGIS Hessen, www.lagis-hessen.de
- ^ 2.0 2.1 DNB, Katalog der Deutschen Nationalbibliothek, portal.dnb.de
- ^ 3.0 3.1 Katalog der Deutschen Nationalbibliothek, portal.dnb.de (בגרמנית)
- ↑ Otto Lenel (1849-1935)
אוטו לנל40706767Q90243