אוהל סיירים

אוהל סיירים הוא סוג אוהל פשוט, שנועד לספק מחסה ומסתור זמני לשני אנשים. האוהל מורכב משני חלקים עיקריים המתחברים זה לזה. השימוש באוהל סיירים הוא בעיקר צבאי.
האוהל מורכב משתי יריעות קנבס או בד דומה, הנקראות פלג אוהל. שני פלגי האוהל מהודקים יחד עם צמדנים, כפתורי תיק תק (אנ'), רצועות או כפתורים ליצירת משטח גדול יותר. לאחר מכן מקימים את האוהל באמצעות מוטות, חבלים, יתדות וכל כלי עבודה בהישג יד, ויוצרים מבנה V הפוך.

רקע

אוהלי סיירים היו עמוד התווך של השהייה בשטח ברוב הצבאות, ומוכרים מאמצע המאה ה-19. בצה"ל שימשו אוהלי הסיירים בעיקר ללינה ומנוחה בסדרות שטח. במאה ה-21 עבר צה"ל לשימוש באוהלים לפריסה מהירה המיועדים ל-3–4 חיילים.^[1]
בדרך כלל, כל חייל נושא בציודו האישי פלג אוהל אחד, מוט אוהל אחד (בדרך כלל עשוי ממספר חוליות המורכבות זו על זו), יתר אחד (החבל המותח את המוט) ויתדות קטנים למתיחת וייצוב האוהל. החיילים מצוותים לזוגות כדי להקים אוהל אחד לכל זוג. גודל האוהל הצה"לי הוא קטן והשטח הפנימי של האוהל, שנועד לאחסון כל ציודו של החייל, למנוחה ולשינה הוא מצומצם מאוד. הגודל והצורה של אוהל הסיירים עשויים להשתנות מצבא לצבא. בדרך כלל המפקדים מקפידים על כך שהאוהלים יעמדו מתוחים ובשורות ישרות ומסודרות והדבר נבדק מדי יום במסדר. לעיתים, נדרשים החיילים לחפור שוחה נמוכה ולמקם את האוהל מעליה, ולעיתים, לחפור תעלה רדודה סביב האוהל למניעת גלישת מי גשם אל תוך שטח האוהל.

אוהלי סיירים נועדו בדרך כלל למסתור מגשם ושמש, או כמסתור לצלפים. בעוד שהבד הוא לעיתים קרובות אפרורי פשוט, כמה מדינות משתמשות בבד מוסווה. ההסוואה המודפסת הראשונה לחיילים הייתה ה-Telo mimetico של הצבא האיטלקי שהוצג ב-1929. הצבא האוסטרו-הונגרי השתמש ב-M888 zeltbahn שהופק לראשונה בצבע אוקר, מואוחר יותר בצבע אפור בעל חור המותאם לכידון רובה המאפשר להשתמש ברובה כמוט אוהל בעת הצורך. הצבא הרוסי השתמש ב-plasch-palatkas (מילולית "אוהלי שכמייה", שנועדו לשמש הן כחלק מכיסוי אוהל גדול יותר, או כשכמייה בודדת עמידה בפני מזג אוויר) מאז 1894, והגרסה המודרנית, שנותרה מאז כמעט ללא שינוי, הוצגה בשנת 1936. השכמייה הרגילה אטומה למים, נקראת בשם דומה ( plasch-nakidka, "מעיל-על") והונפקה במקביל, אך היא לא נועדה להשתלב עם יריעה דומה להקמת אוהל.