אודי (קבוצה אתנית)
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 10,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
 ארמניה 202 | |
| שפות | |
| אודי (שפה) | |
| דת | |
| נצרות אורתודוקסית, כנסייה אלבנית-אודי | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| לזגינים טבסאראנים |
אוּדי הם קבוצה אתנית של ילידי הקווקז. נכון לימינו הם מתגוררים באזרבייג'ן, רוסיה, גאורגיה, ארמניה, קזחסטן, אוקראינה ומדינות רבות אחרות. מספרם הכולל הוא כ-10,000 איש. הם מדברים בשפת אודי. חלקם דוברים גם שפות נוספות: אזרית, רוסית, גאורגית וארמנית, תלוי היכן הם מתגוררים. הדת שלהם היא הנצרות.
היסטוריה
האודי נחשבים לאחד מ-26 השבטים של אלבניה הקווקזית (אנ') של שלהי העת העתיקה. על פי המחברים הקלאסיים, האודי התגוררו באזור מזרח הקווקז לאורך חוף הים הכספי, בשטח המשתרע עד לנהר קורה בצפון. כיום רוב בני הקבוצה האתנית של האודי שייכים לכנסייה המזרחית האורתודוקסית, ואילו בניז' (Nij) הם שייכים לכנסייה הגרגוריאנית, ונהגו לערוך את התפילות בארמנית. מאות שנות חיים בתחום ההשפעה התרבויות הארמנית, האיראנית והאזרבייג'נית-טורקית השפיעו על תרבותם, כפי שמתבטא במסורות עממיות של האודי ובתרבותם החומרית.[1]
מאז המאה החמישית מוזכרים בני האודי לעיתים קרובות במקורות הארמניים. מידע נרחב יותר קיים ב"היסטוריה של אלואנק" מאת מובסס קגאנקטוואסיי (Movses Kagancatvasiy). האודי היו אחד מהשבטים האלבניים הקווקזים השליטים.
כפרי האודי
עד 1991 הכפרים העיקריים של אודי היו ורטאשן וניג' (אנ') באזרבייג'ן, כמו גם הכפר זינוביאני (Zinobiani) בגאורגיה. בעבר הקרוב התגוררו אנשי אודי במירזאביילי (אנ'), סולטנוחה (אנ'), ג'ורלו (אנ'), מיחליגובג (אנ'), ורדנלי (אנ') (כיום קרימלי), באג'אן, קירזן ויניקנד (אנ'), הם התבוללו בעיקר עם תושבי אזרבייג'ן.[2]
ורטאשן היה בעיקר כפר אודי, שבו דיברו בשנות השמונים של המאה ה-20 כ-3,000 תושבים בניב הוורטאשן של שפת האודי. בני האודי מוורטאשן השתייכו לכנסייה האפוסטולית הארמנית והיו להם שמות משפחה ארמנים. במהלך סכסוך נגורנו קרבאך גורשו בני האודי וגם הארמנים לארמניה.[3] כ-50 בני אודי נותרו בקרב כ-7,000 אזרים אתניים בעיירה, ששמה שונה לאוגוז.[4]
כיום המקומות היחידים בהתיישבות אודי מרוכזת הם הכפר ניג' באזרבייג'ן והכפר זינוביאני בגאורגיה, שהוקם על ידי פליטי אודי מוורטאשן בשנות העשרים של המאה ה-20. קבוצות קטנות מתגוררות ברוסיה במחוז רוסטוב (שחטי, טאגאנרוג, רוסטוב על הדון, אזוב ואלכסנדרובקה); במחוז קרסנודאר (קרסנודאר, אזורי דינסקוי, לנינגרד, קושצ'בסקי); בחבל סטברופול (מינוודיי ופיאטיגורסק); במחוז וולגוגרד (וולגוגרד, דובובי אובראג); וגם במחוז סברדלובסק, ואזורי איבנובו, וקלוגה, מוסקבה, סנקט פטרבורג, ואסטרחן. בגאורגיה בפאתי טביליסי, פותי, ורוסתווי. בארמניה בעיקר במחוז לורי, ובאקטאו בקזחסטן. חלקם גרים גם באוקראינה (מחוז חרקוב).[4]
שפה
שפת אודי שייכת לענף שפות לזגיות (אנ') במשפחת השפות הקווקזיות הצפון-מזרחיות (אנ'). שני הדיאלקטים הראשיים הם ורטאשן וניז'. לדיאלקט ניז' יש תת-ניבים המחולקים לשלוש תת-קבוצות - תחתון, ביניים, עליון. בלשנים מאמינים שהדיאלקטים מקורם על פי קבוצות גאוגרפיות של אודי מאזור טאוז (Tauz): הכפרים קירזן וארטזה עברו לניז' ואוגוז. לדיאלקט ורטאשן יש שני ניבי משנה: ורטאשן ואוקטומברי.
בני האודי כיום דוברים אזרית, רוסית, ארמנית וגאורגית. האודי הם בדרך כלל דו-לשוניים, ולעיתים אם כי זה פחות נפוץ תלת-לשוניים, תלוי במגורים ובעבודה. רבים משתמשים באודי רק בחיי היומיום, אך לצרכים רשמיים משתמשים האודי בשפת המדינה בה הם מתגוררים, כמו אזרית, רוסית או ארמנית.
היסטוריה
בעבר שפת האודי הייתה אחת השפות הנפוצות באלבניה הקווקזית שעל בסיסה נוצר במאה החמישית הכתב האלבני הקווקזי (אנ')[5] על ידי הנזיר הארמני מסרוב משדוץ.[6] האלף-בית כולל 52 אותיות. השפה הייתה בשימוש נרחב, שכן טקסטים עיקריים של הביבלייה תורגמו לשפה האלבנית הקווקזית. והתפילות נערכו בה בכנסייה. לאחר נפילת המדינה האלבנית הוחלפה בהדרגה השפה הליטורגית בכנסייה מאלבנית הקווקזית לארמנית.
בשל שפת האודי הקווקזית שלהם ואמונתם הנוצרית, האודים נחשבים לשרידים האחרונים של האלבנים הקווקזים העתיקים. תחת השלטון הפרסי, חלקם התאסלמו, ועד מהרה אימצו את השפה האזרית. הכנסייה האפוסטולית הארמנית קיימה תפילות אך ורק בשפה הארמנית וסירבה להסמיך כומר אודי מקומי, מה שגרם למחאות מצד בני האודי: "...הרצון העז שלנו הוא שהכומר שלנו יהיה נציג של העם שלנו, כי אף על פי שאנחנו שייכים לכנסיית גרגוריוס המאיר הקדוש, השפה שלנו היא אחרת: אנחנו האודים ואנחנו יודעים שהאנשים האלה אינם חיים בשום מקום פרט לכפרים ניז' וורטאשן. אין לנו שליטה ולו במעט בשפה הארמנית; וגם אין לנו מושג לגבי מה שהבשורה אומרת ...".[7]
בעוד שהאודי מוורטאשן נשארו בכנסייה האפוסטולית הארמנית, אודי נוצרים מניז' עברו מהארמנית לכנסייה הרוסית האורתודוקסית זמן קצר לאחר תחילת השלטון הרוסי.[7]
אוכלוסייה ושינויים
בשנת 1880 נאמדה אוכלוסיית בני האודי המתגוררים באזור סביב קבאלה בצפון אזרבייג'ן בכ-10,000. בשנת 1897 הוערך מספר אנשי אודי בסביבות 4,000, בשנת 1910 היה סביב 5,900. הם נמנו כ-2,500 במפקד 1926, כ-3,700 בשנת 1959, כ-7,000 בשנת 1979, ובשנת 1989 מנו בני האודי 8,652. במפקד האוכלוסין בשנת 1999 באזרבייג'ן היו 4,152 בני אודי.
במפקד אוכלוסין 2002 של הפדרציה הרוסית הזדהו 3,721 תושבים כבני אודי. רוב אנשי האודי (1,573 נפשות) ברוסיה רשומים באזור רוסטוב.
קישורים חיצוניים
- על האודי ושפתם (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ The Red Book of Peoples: The Udis
- ^ Игорь Кузнецов. Удины
- ^ Avetisyan, Armine. "Fading - On Being Udi in Armenia". Chaikhana.
- ^ 4.0 4.1 Wolfgang Schulze: Towards a History of Udi. International Journal of Diachronic Linguistics 1, 2005, pp. 55–91.
- ^ И. В. Кузнецов. Заметки к изучению агванского (кавказско-албанского) письма
- ^ Jost Gippert and Wolfgang Schulze. Some Remarks on the Caucasian Albanian Palimpsests (2007) pp. 210
- ^ 7.0 7.1 A Brief introduction on Nizh village.
30537550אודי (קבוצה אתנית)