אוגוסטוס וולני וולר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוגוסטוס וולר

אוגוסטוס ווֹלְנִי ווֹלֶראנגלית: Augustus Volney Waller;‏ 21 בדצמבר 1816, ליד פברשם שבמחוז קנט - 18 בספטמבר 1870, ז'נבה[1] היה רופא, אנטומיסט ופיזיולוג בריטי.

ביוגרפיה

אוגוסטוס היה הבן הבכור במשפחה בת שבעה ילדים. על אף שנולד בבריטניה, את רוב ילדותו עבר בניס, שם חי עד מותו של אביו בשנת 1829. ב-1832 חזר עם משפחתו לאנגליה, שם נישאה אמו בשנית. אוגוסטוס הצעיר אומץ על ידי חבר של אביו, ד"ר ויליאם לם (1765-1847), רופא לונדוני, ושם נחשף לראשונה למחקר מדעי.

בשנת 1834 החל ללמוד רפואה בסורבון, שם סיים בשנת 1840 את לימודיו תחת אלפרד דונה עם עבודה על תאי הדם האדומים. הוא חזר לבריטניה בגיל 25 והחל לעסוק ברפואה. בשנת 1841 מונה לחבר באגודת הרוקחים בלונדון ועבד כרופא ברובע קנזינגטון. בשנת 1842 הוא נישא למתילדה, ובני הזוג היו הורים לשלושה, בהם אוגוסט דזירה וולר, שעסק בפיזיולוגיה כמו אביו. הוא חי עשר שנים בקנזינגטון, למד היסטולוגיה ופרסם שני מאמרים שבעקבותיהם נבחר לחבר החברה המלכותית (1851). מאמר אחד עסק בחקר תאי דם אדומים, והשני בקשרים בין מערכת העצבים לתאים שהעצבים שולטים עליהם, שמסקנתו הייתה שהעצבים הם הארכה של התאים. ממחקר זה נגזר המושג ניוון ולריאני, המתאר מצב שבו ניתק האקסון מתא עצב.

בשל העובדה כי הפיזיולוגיה בצרפת וגרמניה הייתה מתקדמת לעומת בריטניה, נסע וולר לבון ושם עבד עד שנת 1858. תקופה זו הייתה היחידה בחייו שבה הקדיש את זמנו למחקר בלבד. עבודתו, שנעשתה ביחד עם הפיזיולוג לודוויג יוליוס בודגה (Budge), התמקדה בניסיון להשפיע ולשנות את גודל האישון. בשנת 1856 עבר מבון לפריז, בה עבד שנתיים במעבדה של ז'אן-פייר פלורנס (Flourens) בז'רדן דה פלאנט. מחקריו מאותה תקופה סייעו להבנת מערכת העצבים האוטונומית.

באותה תקופה התגלתה אצלו מחלת לב, ובשנת 1858 החליט לחזור לאנגליה על מנת לטפל בבריאותו. בתקופת שהותו בבריטניה מונה לפרופסור לפיזיולוגיה במכללת קווינס בברמינגהם וכן לפיזיולוג בבית החולים המקומי. אולם מחלת הלב שלו אילצה אותו לפרוש באותה שנה, והוא חזר לברוז'. בשנת 1868 הוא עבר לז'נבה, שם מת לאחר שנתיים שבהן המשיך לעסוק ברפואה.

פרסים

על עבודתו שהחלה בלונדון ונמשכה בבון זכה וולר פעמיים בפרס מונטיון, המחולק על ידי האקדמיה הצרפתית והאקדמיה הצרפתית למדעים – בשנת 1852 על עבודתו עם באדג' ובשנת 1856 על מסלול הניוון. בשנת 1860 הוענקה לו המדליה המלכותית מאת החברה המלכותית של לונדון.

הערות שוליים

  1. ^ קורות חייו באתר "who named it".