בנייה ורנקולרית
בנייה ורנקולרית (Vernacular) היא בנייה עממית, ללא אדריכלים, המשתמשת בחומרים מקומיים ובטכנולוגיות מסורתיות.
היסטוריה
המושג "ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים" הבא לתאר את הבנייה הוורנקולרית נטבע לראשונה על ידי ברנרד רודופסקי בספרו בשם זה בשנת 1964. הכפר הערבי, כגון סילואן וליפתא, טיפוסי מאד לבנייה כזו. גם בירושלים הבנייה הזו מופיעה, כגון במעלות אלרם שבשכונת תלפיות. בערים רבות באגן הים התיכון קיימת בנייה ורנקולרית, כמו באי היווני סנטוריני, בעיר מרקש במרוקו ובערים רבות אחרות. בנייה ורנקולרית מתייחסת גם לסוג בנייה מקומי ולטכנולוגיה מקומית אשר התפתחו במשך תקופה ממושכת, כמו למשל בניית בקתות עץ או קש, בנייה באדמה, במבוק וחומרים מקומיים נוספים אשר ניתן למצוא בעיקר באזורים כפריים ובחברות שבטיות, כמו גם הטיפי של האינדיאנים.
המאפיין העיקרי של עיר אשר בנויה באופן ורנקולרי הוא שהיא התפתחה במשך מאות שנים ובקצב איטי תוך שינויים קטנים כל הזמן. צורת התפתחות זו יצרה חללים עירוניים מיוחדים אשר ענו על צורכי האוכלוסייה באופן מדויק וממצה. השינויים הקטנים במשך השנים עזרו לעיר להשתלב בסביבתה הטבעית ולייצר "מכונה עירונית" המתפקדת באופן אופטימלי[דרוש מקור].
ראו גם
קישורים חיצוניים
אסתר זנדברג, הקטלוג שטילטל את עולם האדריכלות הגיע סוף סוף לאינטרנט, באתר הארץ, 20 ביוני 2018
23291255בנייה ורנקולרית