אדית ג'ונקוק
אדית ג'ונקוק (באנגלית: Edith Johncock; 1871–1920) הייתה אחות ומיסיונרית אנגלייה, שימשה בתפקיד האחות הראשית של בית חולים אי.מ.מ.ס הסקוטי בנצרת בין השנים 1905- 1914 ובין השנים 1918–1920, וניהלה בפועל את בית החולים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1914–1917.
רקע
בית החולים הסקוטי בנצרת נוסד בשנת 1861 על ידי ד"ר פקרדוני קלוסט ורטן. האוכלוסייה המקומית הייתה מוכת מחלות כמו מלריה, גרענת, טראכומה, אבעבועות שחורות, טיפוס הבהרות וכולרה. ב-1861 היו בבית החולים 8 מיטות, ומספרן גדל ל-40 בשנת 1900. במרפאה שליד בית החולים ניתנו שירותי רפואה מודרניים לתושבי הגליל, רמת הגולן והשומרון. עד 1882 היה ורטן הרופא היחיד באזור נצרת והגליל[1]. בשנת 1904, הצטרף אליו רופא נוסף, ד"ר פרדריק ג'ון סקרימג'ר. בשנת 1905 הגיעה לנצרת האחות אדית ג'ונקוק.
ביוגרפיה
ג'ונקוק נולדה ב-1871 בדובר, במחוז קנט, אנגליה.
היא למדה בבית הספר לאחיות שליד בית החולים המקומי, ולאחר הסמכתה המשיכה לעבוד שם עוד שנים אחדות. בשנת 1904 נבחרה מטעם החברה המיסיונרית הסקוטית באדינבורו (אנ') לתפקיד האחות הראשית בבית החולים של החברה בנצרת. בפברואר 1905, הגיעה לנצרת וקיבלה עליה את הטיפול בכל נושאי המנהל והאמרכלות, נוסף על תפקידיה המקצועיים כאחות. בהנהגתה, טיפל צוות בית החולים בשנה אחת ביותר מ– 10,000 פניות למרפאת בית החולים; יותר מ-100 אשפוזים, כ-500 ניתוחים ויותר מ-1,000 ביקורי בית.
בשנת 1908, עם פטירתו של ד"ר ורטן, החל ד"ר סקרימג'ר[2] לנהל את בית החולים בנצרת. באותה עת הצטרפה אל האחות ג'ונקוק אחות מוסמכת נוספת שהגיעה מאנגליה - ג'סי קרופט. האחות קרופט קיבלה מינוי של סגנית אחות ראשית. בשנים הבאות, התעצמה פעילותו של בית החולים, והוא עמד לפני הרחבה ניכרת. לפני מותו רכש ורטן רכש קרקע כדי לבנות ולהרחיב את בית החולים, אך הממשל הטורקי עיכב את התוכנית. בנובמבר 1914 הוכרז מצב מלחמה בין האימפריה העות'מאנית לבין בריטניה. עקב המלחמה, נאלץ סקרימג'ר, שהיה אזרח בריטי, לעזוב את נצרת. הוא נסע למצרים שם גויס לצבא הבריטי וקיבל מנוי של מפקד מחנה שבויים.
בית החולים הסקוטי עצמו הוחרם בצו של מושל נצרת. שתי האחיות הבריטיות שפעלו בו הוכרזו כשבויות מלחמה ולא הורשו לעזוב את העיר. אף על פי שלא היו נשות צבא אלא אזרחיות, הן נצטוו להמשיך ולתפעל את בית החולים במתכונת של בית חולים צבאי, שתפקידו לטפל בחיילים טורקים. שתי האחיות, נותקו למעשה מכל קשר עם העולם החיצוני, כולל משפחותיהן. בזכות עבודתן המאומצת, בית החולים המשיך לפעול ביעילות מרבית, ופועלן של שתי האחיות הוערך מאוד בידי השלטונות המקומיים. כעבור זמן, משהוטבו התנאים, האחות ג'ונקוק אף קיבלה מידי המושל סוס כדי להקל עליה בפעילותה ברחבי העיר, מחוץ לבית החולים.
מקצועיותה ויכולותיה הארגוניות שכנעו את המושל למנותה לאחראית מנהלתית על כל בתי החולים בנצרת. מתוקף תפקידה זה עמדה ג'ונקוק בראש צוות שמנה יותר מ–250 עובדים והופקדה על הטיפול והרווחה בקרב מאות מאושפזים. משנתקבלה פקודה מהשלטון העות'מאני המרכזי להעביר את שתי האחיות השבויות לאנקרה, סירב מושל נצרת פאוזי בק לציית לפקודה זו. הוא הסביר לרשויות כי השתיים ממלאות תפקיד חשוב ביותר בעיר והן מסייעות לצבא העות'מאני במלחמה.
האחות ג'סי קרופט נפטרה ביוני 1916, וכובדה על ידי המושל בהלוויה צבאית. ג'ונקוק המשיכה בעבודתה עד ה-9 בדצמבר 1917, היום שבו נכבשה ירושלים בידי חיל המשלוח המצרי בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי. בארץ ישראל החלה תקופת המנדט הבריטי וג'ונקוק הוצבה בדמשק, בבית החולים אל-מרכז, שם טופלו שבויי מלחמה בריטים. ג'ונקוק עבדה בבית החולים הצבאי לשבויים בדמשק עד לתחילת אוקטובר 1918, כאשר נכנסו לעיר יחידות חיל הרפואה הבריטי שהחלו לתפעל את בתי החולים בעיר. שישה שבועות לאחר מכן הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, וג'ונקוק חזרה לאנגליה. חודשים אחדים שהתה ג'ונקוק עם בני משפחתה בדובר, עד אשר החליטה לשוב לתפקידה הקודם - האחות הראשית של בית החולים הסקוטי בנצרת. בשנת 1919 הגישה למשרד המלחמה הבריטי דווח על עבודתה כשבויה וזכתה האחות כהוקרה לעיטור הצלב האדום המלכותי מדרגה שנייה[3].
ג'ונקוק נפטרה בדצמבר 1920. היא נקברה בבית הקברות בנצרת ליד האחות ג'סי קרופט, לא הרחק ממקום קבורתו של ד"ר קלוסט ורטן.
לקריאה נוספת
- ערן דולב, הרפואה הצבאית, כרך 10, חוברת 1 (27), אוקטובר 2012, "מקצועיות, נחישות וחמלה: סיפורה של האחות אדית ג'ונקוק במלחמת העולם הראשונה", המכללה האקדמית תל-חי
- ד"ר נח'לה בישארה, "אירוס ורטני", איתי בחור הוצאה לאור, 2011, עמודים 68–71.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
28485000אדית ג'ונקוק