אדואר כרמיה
 | |
| פורטרט עצמי של הצייר אדואר כרמיה, שמן על קנבס, 1910 | |
| לידה |
21 בינואר 1856 מרסיי,  צרפת |
|---|---|
| פטירה |
מאי 1944 (בגיל 88) אושוויץ  גרמניה הנאצית |
| לאום | צרפתי |
| מקום לימודים | בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, פריז |
| תקופת הפעילות | 1876–1944 (כ־68 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | בלתי מוגדר-Unclassified artist[1] |
| השפעה מ | פרננד קורמה, Marius Guindon |
| יצירות ידועות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בת זוג | אדריאן שרה אסתר פדובה |
| צאצאים | אלברט, הנרי, גוסטב |
| מספר צאצאים | 3 |
אדואר סלומון כרמיה (בצרפתית: Édouard Crémieux; נולד ב-21 בינואר 1856, מרסיי - נרצח באושוויץ, מאי 1944)[2] היה צייר צרפתי ממוצא יהודי. הוא התמחה בסצנות כפריות וסצנות מחוף הים.
ביוגרפיה
אביו, סול אפולון כרמיה (1826–1918) היה צורף[3] אמו היא לאונטין אלפן (Léontine Alphen).[4] בתחילה למד ציור אצל Marius Guindon ופרננד קורמה בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז. כשסיים את לימודיו, עבד עם טוני רובר-פלרי ובהמשך, חזר למרסיי עיר הולדתו.
כרמיה הציג בגלריה של אגודת האמנים של פרובנס (Association des Artistes Provençaux) ובגלריה Rhodanien. בשנת 1892 זכה לציון לשבח בתערוכת האמנות הרשמית של האקדמיה לאמנויות יפות בפריז שנקראה סלון פריז. בשנת 1897 זכה למדליה (מקום השלישי), בסלון פריז. לאחר שחזר למרסיי ניהל את האגודה של אמני מרסיי במשך כמה שנים.
ב-16 באוגוסט 1894 התחתן עם אדריאן שרה אסתר פדובה (נולדה בשנת 1870), יהודיה ילידת מרסיי (מוכרת כאדית כרמיה),[4] שהייתה צעירה ממנו בארבע עשרה שנים. נולדו להם שלושה בנים, שניים מהם נודעו היטב: אלברט כרמיה (צר'), שהיה רופא, והנרי(אנ'), שהיה שחקן קולנוע פופולרי. בנם השלישי, גוסטב, מת ב-1925, בגיל עשרים ושתיים.
ב-29 באפריל 1944 נלקחו אדואר, אדריאן ואלברט למחנה המעצר דרנסי, משם הועברו בטרנספורט מספר 72, לאושוויץ. באושוויץ נרצח אדואר מיד עם הגעתו ואדריאן שרדה עוד זמן קצר ולאחר מכן נרצחה.
כתובת מגוריו האחרונה של אדואר כרמיה הייתה: 255, רחוב rue Paradis, מרסיי[2]
אלברט כרמיה שרד את מחנות ההשמדה אושוויץ ובוכנוואלד, אולי בשל היותו רופא במקצועו.[5]
תערוכות
ניתן לראות את יצירותיו של אדואר כרמיה במוזיאונים שונים:
- המוזיאון לאמנויות יפות במרסיי: הציורים, "בסככה",[6] ו"טבע דומם עם דגים",[7]
- המוזיאון ההיסטורי של מרסיי: הציור, "מוכרי הדגים בשוק המקורה בדלקרויה".
- המוזיאון דה לה קסטר בקאן: הציור, "מצוק בחוף מרסיי",[8]
- המוזיאון לאמנות בטולון: הציור, "תחנת הרכבת סן-מנט בעיר אובניה",[8]
- המוזיאון לאמנות של העיר גאפ: הציור "הכניסה של הדייגים לנמל קסיס",
- גלריית האמנות הלאומית של אתונה: הציור "הלגונה ב- L'Étang de Berre" שליד מרסיי. [9]
גלריה
- מעבודותיו של אדואר כרמיה
-
תחנת הרכבת Saint-Menet בעיר אובניה -
מצוק החוף במרסיי -
הגעת דייגים לנמל קסיס
ראו גם
לקריאה נוספת
- Denis Coutagne, Bruno Ely, Jean-Roger Soubiran et al., Peintres de la couleur en Provence (1875-1920), Office Régional de la Culture Provence-Alpes-côte d'Azur", Marsiglia, 1995 מסת"ב 2-7118-3194-9
- Mémorial de la déportation des Juifs de France, Beate et Serge Klarsfeld, Paris, 1978. Nouvelle édition, mise à jour, avec une liste alphabétique des noms des fils et filles de déportés juifs de France (FFDJF), 2012.
קישורים חיצוניים
- עבודות נוספות של אדואר כרמיה באתר ArtNet
- תמונותיו של כרמיה בגוגל תמונות
- באתר cairn.info, Édouard Salomon Crémieux, painter (בצרפתית)
- אודות אדואר כרמיה באתר העיר אובניה שבפרובאנס, צרפת (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ Unclassified artists
- ^ 2.0 2.1 Holocaust Survivors and Victims Database -- MEMORIAL TO THE JEWS DEPORTED FROM FRANCE, 1942-1944 : DOCUMENTATION OF THE DEPORTATION OF THE VICTIMS OF THE FINAL SOLUTION IN FRANCE, www.ushmm.org
- ^ Beate and Serge Klarsfeld.Le Mémorial de la déportation des Juifs de France, Nouvelle édition 2012
- ^ 4.0 4.1 Proantic: Edouard Crémieux (1856-1944) Paysanne à La Brouette, www.proantic.com
- ^ Édouard Crémieux @ the Mémorial de la Shoah
- ^ "בסככה", באתר המורשת של משרד התרבות הצרפתי (בצרפתית)
- ^ "טבע דומם עם דגים" באתר המורשת של משרד התרבות הצרפתי (בצרפתית)
- ^ 8.0 8.1 Denis Coutagne, Bruno Ely, Jean-Roger Soubiran et al., Painters of color in Provence: 1875-1920, Marseille, Regional Office of Culture Provence-Alpes-Côte d’Azur,1995, 360 p.
- ^ Cremieux Edouard, National Gallery (באנגלית אמריקאית)
39521409אדואר כרמיה