אגרת הרמב"ם לרבי שמואל אבן תיבון

אגרת הרמב"ם לרבי שמואל בן יהודה אבן תיבון היא אגרת שכתב הרמב"ם למתרגם ספרו מורה נבוכים, שנדפסה בשו"ת הרמב"ם.

רקע לאיגרת

האיגרת נכתבה בעקבות מכתב ששלח רבי שמואל אבן תיבון לרמב"ם בו הוא מבקש ממנו התייחסות לשורה של נושאים באמונה ובפילוסופיה, אבן תיבון הוסיף בקשה להיפגש עם הרמב"ם ולשוחח אתו באופן פרטי על מספר נושאים, תגובת הרמב"ם הייתה כי הוא מעריך מאד את אבן תיבון אך הוא לא יכול להרשות לעצמו מבחינת לוחות הזמנים פגישה אישית אתו.

תוכן האיגרת

באגרת זו שוטח הרמב"ם דעות רבות בנושאים שונים, אגרת זו נחשבת לאחת האגרות המפורסמות ביותר שיצאו תחת קולמוסו של הרמב"ם.

סדר יומו

הרמב"ם כותב לאבן תיבון כי אין ביכולתו להיפגש אתו מכורח לוחות הזמנים, מחמת שהוא עסוק כל היום:

"אני שוכן במצרים והמלך באלקאיר"ה ובין שני המקומות שני תחומי שבת, ולי על המלך מנהג כבד מאד, אי אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום, אמנם כי ימצאהו חולשה או יחלה אחד מבניו או אחת מפלגשיו, לא אסור מאלקאיר"ה ואני רב יומי בבית המלך, ואי אפשר לי גם כן מפקיד אחד או שני פקידים יחלו ואני להתעסק ברפואתם, כללו של דבר כל יום ויום אני עולה לאלקאיר"ה בהשכמה וכשלא יהיה שם שום מכשול ולא יתחדש שם שום חדוש אשוב למצרים אחר חצי היום, על כל פנים לא אגיע קודם ואני מתרעב, ואמצא האכסדראות כולם מלאות בני אלם גוים ויהודים, בהם חשוב ובלתי חשוב ושופטים ושוטרים ואוהבים ושונאים ערב רב ידעו את עת שובי, ארד מעל הבהמה וארחץ ידי ואצא אליהם לפייסם ולרצותם ולחלות פניהם כלי למחול על כבודם, להמתין אותי על כדי שאוכל אכילת עראי והיא מעת לעת ואצא לרפאותם ולכתוב להם פתקית ונוסחות רפואות חולייהם, לא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה, ולפעמים באמונת התורה עד סוף שתי שעות מן הלינה או יותר, אספר להם ואדבר עמהם ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות, וייכנס הלילה ואני בתכלית החולשה לא אוכל לדבר, סוף דבר לא אוכל אחד מישראל לדבר איתי או להתחבר ולהתבודד עמי זולת יום השבת, אז יבואו כל הקהל או רובו אחר התפילה, ואנהיג הציבור מה שיעשו כל השבוע ויקראו קריאה חלושה עד הצהרים וילכו לדרכם, וישובו קצתם ויקראו שנית אחר תפילת המנחה עד עת תפילת מעריב, זהו תוכן ענייני היום ולא ספרתי לך אלא קצת מה שתראהו אם תבוא בעזרת האל יתברך"

ביקורת על ספרים

הרמב"ם כותב כי ספר התפוח וספר בית הזהב הם "הזיות רוחות והבלים" וכי אריסטו לא חברם, על ספר חכמה א-לוהית שחבר אל-ראזי כותב הרמב"ם כי אין בו תועלת, גם על ספר היסודות של רבי יצחק הישראלי כותב הרמב"ם כי יש שם "הזיות רוחות והבלים", ומנמק "כי יצחק הישראלי היה רופא לבד", את הספר עולם הקטן של רבי יוסף אבן צדיק הרמב"ם נמנע מלבקר וכותב שלא קרא את הספר אך מכיר את יוסף הצדיק ויודע שהוא ראוי.

הוראות ללימוד

הרמב"ם ממליץ לאבן תיבון להשקיע את זמנו בלימוד ספרי אריסטו ולא אפלטון. הרמב"ם מוסיף כי ספרי אפלטון הם "פילוסופיה קדומה אין ראוי לאבד הזמן והעבירו בהם", והוא מנמק כי ספרי אפלטון עוסקים יותר בנבואה ופחות בחכמה, וכי אין צורך לעסוק בזה. יש הטוענים כי הרמב"ם שלל את העיסוק בספרים אלו כי הוא התנגד לעיסוק של גויים בענייני נבואה, כמו תורת האידיאות של אפלטון שהרמב"ם ראה בו זיקה נבואית, מלבד זאת שהרמב"ם לא הסכים עימו.