אגונג
 | |
| הר אגונג ב-1989 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי |
| גובה | 3,031 מטרים[1] |
| מיקום | באלי אינדונזיה |
| מספר הר געש | 264020[2] |
| התפרצות אחרונה | 21 בנובמבר 2017 |
| מסלול ההעפלה הקל | שביל רגלי |
| קואורדינטות | 8°20′27″S 115°30′12″E / 8.340833°S 115.503333°E |
אגונג (באינדונזית: Gunung Agung) הוא הר געש שכבתי פעיל באי באלי באינדונזיה, השוכן דרומית-מערבית להר הגעש באטור. הר הגעש הוא הנקודה הגבוהה ביותר באי, 3,031 מטרים מעל פני הים, והוא משפיע על האקלים המקומי, בייחוד על דפוס הגשמים. מפסגתו אפשר לראות את פסגת הר הגעש רינג'אני (Gunung Rinjani) על האי לומבוק, אם כי בדרך כלל שתי הפסגות מכוסות בעננים. ממרחק יש להר צורה חרוטית מושלמת.
הר אגונג התפרץ בשנים 1963–1964 מתוך לוע הר געש גדול ועמוק מאוד, הפולט מדי פעם עשן ואפר. בהתפרצות זו נהרגו קרוב ל-1,500 תושבים. ההר התפרץ שוב בנובמבר 2017, אחרי שפונו מסביבתו כ-140,000 תושבים.
תיאור
הר הגעש השכבתי אגונג, ההר הגבוה והקדוש ביותר בבאלי, שוכן במזרח האי והוא תוואי הנוף הבולט ביותר בחלק זה של האי. להר, שפירוש שמו "החשוב ביותר", יש צורה חרוטית כמעט מושלמת והוא בנוי מסלע אנדזיט. הוא מתנשא מעל הקלדרה של הר הגעש באטור השכן, ומדרונותיו הצפוניים והדרומיים מגיעים עד לחוף האי. בפסגה בגובה 3,031 מטרים יש לוע שקירותיו תלולים. רוחבו 500 מטרים ועומקו 200 מטרים. על המדרון הדרום-מערבי יש לוע טפיל המכונה פאוון (Pawon).[2]
הר אגונג במיתולוגיה המקומית
הר אגונג נחשב הר קדוש עוד בטרם חדרה דת ההינדואיזם לאי. על המדרון הדרום-מערבי בגובה 900 מטרים מעל פני הים היה מקדש. מאוחר יותר עבר המקדש לידי בני דת ההינדו ובמקום נבנה מקדש בסאקי (Pura Besakih), המקדש החשוב ביותר בבאלי.[3]
התפרצויות
מרבית הגעשיות באינדונזיה נובעת מקשת סונדה – קשת איים שנוצרה באזור הפחתה בו חודר הלוח האוסטרלי אל מתחת ללוח סונדה. קשת זו תחומה מצדה הצפון-צפון-מערבי על ידי איי אנדמן – שרשרת של איים געשיים ממקור בזלתי, וממזרח על ידי קשת בנדה – שאף היא נוצרה כתוצאה מהפחתה.[4]
אגונג הוא אחד מ-129 הרי הגעש הפעילים של אינדונזיה, חלק מטבעת האש, אזור המקיף את האוקיינוס השקט וכולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר על פני כדור הארץ.
התפרצויות היסטוריות
מידע היסטורי קיים רק לגבי ההתפרצויות החל מהמאה ה-19. ב-1808 הייתה התפרצות שמדד התפרצות געשית המשוער שלה היה 2. התפרצות דומה הייתה ככל הנראה ב-16 במרץ 1821. ב-1843 הייתה התפרצות בעוצמה 5, אבל היא הייתה מוגבלת לאזור הלוע.
ההתפרצות של 1963–1964
ההתפרצות של 1963–1964 הייתה ההתפרצות הגעשית העזה ביותר באינדונזיה מאז ההתפרצות של קרקטואה ב-1883. היא החלה ב-18 בפברואר 1863 כסדרה של התפוצצויות קטנות בלוע. כמה ימים אחר-כך היה קילוח לבה מהלוע כלפי צפון, שאורכו הגיע ל-7.5 קילומטרים. באותו זמן היה גם זרם פירוקלסטי על המדרון הצפוני. ב-17 במרץ הייתה התפרצות עזה שבמהלך התרומם עמוד התפרצות לגובה שבין 19 ל-26 קילומטרים. אפר געשי התפזר בעיקר למערב ולצפון-מערב, ואף הורגש בג'קרטה, קצת פחות מ-1,000 קילומטרים מההר. זרמים פירוקלסטיים באורך של עד 14 קילומטרים זרמו על המדרונות הדרומיים והדרום-מזרחיים. מרבית ההרוגים היו ביום זה. כיוון שההתפרצות חלה בעונת הגשמים בבאלי נוצרו גם זרמי בוץ קרים וחמים המכונים להאר שחלקם הגיעו עד החוף. התפרצות שנייה, חלשה יותר שהתרחשה ב-16 במאי גרמה לעמוד התפרצות בגובה 20 קילומטרים ולהרוגים נוספים. ב-18 במאי התמוטטו מרבית המבנים במקדש בסאקי עקב רעידת אדמה, כבר לפני כן נשרו טיפות לפילי על האתר. בין מאי 1963 וינואר 1964 התרחשו עוד כמה התפרצויות חלשות יותר. הגשמים שהחלו בנובמבר שטפו את המשקעים מהזרמים הפירוקלסטיים תוך יצירת להארים נוספים. ספינת משא האמריקנית USAT Liberty, שהוטבעה על ידי צוללת יפנית ב-1942 והייתה שקועה בעומק 30 מטרים מתחת לפני הים נדחפה מהים על החוף של טולמבן (Tulamben), בצפון האי.
בסך הכל נהרגו בהתפרצות 1,488 תושבים ו-624 נפצעו ו-540 קילומטרים של קרקע חקלאית, 185 קילומטרים רבועים של יערות וכפרים רבים נהרסו בהתפרצויות.
הגוף הממשלתי "הסקר הוולקנולוגי של אינדונזיה" האחראי על מעקב אחרי התפרצויות, קרא להתפנות מהאזור של אגונג ב-13 במרץ. לדברי הוולקנולוגים יישם הממשל המקומי של האי בחוסר רצון את ההמלצה. רבים מהתושבים לא עזבו את האזור המסוכן משום של-17 במרץ תוכננו טקסים דתיים חשובים. סיבה נוספת למספר הגדול של ההרוגים הייתה התקופה הארוכה מאוד מאז הייתה התפרצות געשית בבאלי, שגרמה לתושבים לחוסר מודעות לסכנות הצפויות.
בהתפרצות הגעשית נפלטו כ-7 מיליון של גופרית דו-חמצנית לסטרטוספירה שהתפזרו בעיקר מעל לחצי הכדור הדרומי בהשפעת הרוחות ונתגלו גם באוסטרליה. על פי הערכות מאוחרות יותר הטמפרטורה הממוצעת בטרופוספירה ירדה ב-0.5°C, בעוד שהטמפרטורה בסטרטוספירה עלתה בכמה מעלות. על בסיס המידע שהתקבל פותח מודל האקלים הראשון ששימש לתיאור ההשפעה של התפרצויות געשיות על הטמפרטורה.
פעילות געשית בסוף 2017
בסוף ספטמבר 2017 דיווחו השלטונות בבאלי על פעילות סייסמית מוגברת בהר הגעש. על פי דיווחים בעיתונות הבינלאומית פינו 10,000 תושבים את האזור סביב הר הגעש לאחר שרמת הסיכון להתפרצות קרובה הועלתה כמה פעמים במהלך השבוע.[5] בהמשך הוכרז שטח בקוטר 12 קילומטרים סביב ההר כאזור אסור ופונו ממנו מעל ל-120,000 תושבים. באוקטובר 2017 פחתה הפעילות הסייסמית והשלטונות הפחיתו את רמת הסיכון להתפרצות ב-29 באוקטובר.
ההר התפרץ ב-21 בנובמבר 2017, אחרי שפונו כ-140,000 תושבים מסביבתו.[6] עמוד התפרצות של אפר געשי הגיע לגובה של 3,800 מטרים מעל פני הים.[7]
ב-25 בנובמבר החלה התפרצות מאגמתית. עמוד ההתפרצות הגיע לגובה שבין 1.5 ל-4 קילומטרים מעל ללוע ההר, כשהוא נסחף דרומה וממטיר על הסביבה אפר געשי כהה. עקב כך ביטלו כמה חברות תעופה טיסות לאוסטרליה וניו זילנד. בלילה אפשר היה להבחין בזוהר כתום מלוע ההר, מה שהעיד על פליטה של מאגמה טרייה.[8] ב-26 בנובמבר 2017 התחוללה התפרצות נוספת, השנייה בתוך שבוע. שדה התעופה הבינלאומי של באלי נסגר ב-26 בנובמבר 2017,[9] ותיירים רבים נאלצו להישאר באי. ממחוז סלאט דרומית להר הגעש הגיעו דיווחים על להארים. השירות המטאורולוגי של אוסטרליה דיווח ב-27 בנובמבר שאפר געשי מההתפרצות נתגלה בגובה של 30,00 רגל (9,144 מטרים).[10]
טיפוס על ההר
אל פסגת ההר מובילים שני שבילים. הראשון מוביל ממקדש בסאקי לפסגה המערבית הגבוהה יותר ומתחיל בערך בגובה 1,100 מטרים. השביל השני, שהעלייה בו אורכת כ-5 שעות מוביל לפסגה הדרומית ומתחיל ממקדש פאסר אגונג (Pura Pasar Agung) סמוך לסלאט (Selat), מנקודה גבוהה יותר מהשביל הראשון.[11] בין שני השבילים, המערבי והדרומי קיים שביל מחבר שאפשר להשתמש בו רק בעונה היבשה.
אפשר לשכור מורי דרך בשני השבילים, אם כי אפשר לטפס גם בלי מורה דרך. הטיפוס ממקדש בסאקי קשה למדי. לעיתים הוא מבוצע ללא הפסקה, כשמקובל להתחיל אותו ב-10 בלילה על מנת לצפות בזריחה מהפסגה, או שלנים במחנה זמני כשלושת רבעי הדרך לפסגה. הטיפוס ממקדש פאסר אגונג מתחיל סביב 2:30 לפנות בוקר על מנת לצפות בזריחה.
הטיפוס על אגונג קשה יותר מהטיפוס על הר באטור הפופולרי ביותר בבאלי. הטיפוס אינו דורש שימוש בחבלים והוא לא גבוה דיו על מנת לגרום למחלת גבהים, אבל חוסר זהירות יכול לגרום וגרם למוות. תנאי מזג האוויר יכולים להשתנות במהירות וחייבים לשאת ביגוד חם וחסין למים. רצוי מאוד להגיע לפסגה עם שחר משום שעננים מכסים את הפסגה החל משעה 9 בבוקר. אין מקורות מים זמינים לאורך המסלול.
על מנת להתחיל את הטיפוס בשביל מקדש בסאקי יש לטפס במעלה מכלול המקדשים ואז להמשיך בנתיב הנמשך כלפי מעלה על הר דורבן צר, ואז להמשיך דרך ג'ונגל ויער פתוח רוב הדרך.
אין כמעט סכנה ללכת לאיבוד עד שהנתיב מתפצל לקראת הפסגה. אז הנתיב הנכון מבצע עיקול אחורה. מטפסים רבים מחמיצים פניה זו וממשיכים במעלה עמק קטן, שהיציאה ממנו קשה.[11]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ כך לפי Mountains Of The Indonesian Archipelago וגם לפי "Gunung Agung, Indonesia". מקורות אחרים דוגמת Global Volcanism Program מציינים גובה של 3,141 מטרים.
- ^ 2.0 2.1 אתר Global Volcanism Program
- ^ Adrian Vickers, Bali: A Paradise Created
- ^ Volcanoes of Indonesia: Highlights
- ^ Bali on high alert after tremors around Mount Agung volcano
- ^ Thousands leave their houses as Mount Agung volcano erupts
- ^ "Volcano Observatory Notice For Aviation: Agung 20171121/0939Z". MAGMA Indonesia. אורכב מ-המקור ב-2018-06-30. נבדק ב-2017-12-01.
- ^ ‘Get out now’ 100,000 people told as Bali volcano continues to spew ash
- ^ Mount Agung eruption: Bali airport closed, flights cancelled
- ^ http://media.bom.gov.au/releases/398/volcanic-ash-update-for-mount-agung Volcanic ash update for Mount Agung]
- ^ 11.0 11.1 Climbing Gunung Agung
31743507אגונג