אגודת ביאליסטוק

האגודה לקניית קרקעות בארץ ישראל בביאליסטוק הייתה אגודה דתית שנוסדה על מנת לרכוש קרקעות בארץ ישראל, ולארגן קבוצות שתתיישבנה בהם. נוסדה באוגוסט 1909; באגודה היו חברים 600–700 חברים, רובם נמנו עם בני המעמד הבינוני. בראש האגודה עמדו יצחק הורודשיץ ומשה מרדכי מניסביץ, מראשי הקהילה היהודית בביאליסטוק.

האגודה ניסתה ללא הצלחה לקנות קרקעות ברפיח ובעבר הירדן, ולבסוף הצליחה לקנות קרקעות בשפלה ולהקים את כפר אוריה.

קניית הקרקעות בוואדי זרקא, עבר הירדן

החלטת הקנייה

באוגוסט 1909, התעניינו אגודת ביאליסטוק ואגודת התיישבות נוספת בלודז' באדמות ואדי זרקא שבעבר הירדן. הם פנו לרב אברהם יצחק הכהן קוק בשאלה על קרקעות אלו, והרב קוק השיב לאגודה וזירזם לרוכשה.

הרב קוק כתב להם על תנאי השטח:

1. גודל השטח - 200,000 דונם, המוחזקים בידי שני בעלים עות'מאנים; ניתן לקנות רק חלק אחד, במחיר מועט של 5 פרנקים לדונם. במקום יכולות להתיישב 700 משפחות (כאשר כל משפחה מקבלת 300 דונם).
2. תנאי השטח - אדמת מישור הראויה לזריעה ולנטיעה, בלא טרשים, ובקרבתה הרים מהם אפשר לחצוב אבנים לבנייה. האדמה רווית מים, וקל לחפור בה בארות.
3. תחבורה - המרחק ממסילת הברזל לדמשק הוא כ-3 שעות, ולירושלים בין 10 ל-12 שעות.
4. מיסים - החבל פטור ממס העישור, ועלות המיסים מזערית.

האגודה ביקשה לרשום את הקרקע ע"ש נתין לא עות'מאני, אך הרב השיב שזה בלתי אפשרי. הרב קוק זירז ושידל אותם לקנות אדמות אלו בעבר הירדן, לפני שאחרים יקדימו אותם.

בדצמבר 1909 הגיעו נציגי האגודה, ופנו אל זלמן דוד ליבונטין ואל ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו. באותו זמן הוצא לבא כוח יק"א, אלברט ענתבי, לקנות את אדמות זרקא. הוא מסר לנציגי האגודה פרטים על השטח, שהוא סייר בו: גודל השטח - 120,000 דונם (ולא 200,000 כפי שנמסר להם לפני כן), האדמה פורה, מושקית ממי היבוק, וסמוך לה נמצאים הדרך וקו הטלגרף שבין שכם לסלט. ניתן לקנות כל דונם ב-2 פרנקים.

ענתבי הציע שההסתדרות הציונית תרכוש את האדמה על מנת להתחיל את גאולת עבר הירדן, וקבע שאי אפשר לרשום את הקרקעות ע"ש יהודים כלל, גם לא נתינים עות'אנים, ולכן יש להקים חברה שתרכוש את הקרקעות ותרשום אותן על שם אפ"ק, או על שם נכבד ערבי בירושלים. הוא גם המליץ ליישב שם רק ספרדים ותימנים יודעי ערבית, שיקל עליהם לקיים קשרים עם הבדואים, ולאחר שאלו יקימו את המושבה באופן מבוסס, יהיה ניתן להושיב שם עולים. המלצתו לא התקבלה.

נציגי האגודה יצאו בעצמם לשטח יחד עם רופין ודיזנגוף, והקרקעות מצאו חן בעיניהם. חששם היה שהשטח לא יספיק לכל חברי האגודה, ולכן פעלו במקביל, בעצת הרב קוק, בעניין רכישת קרקעות ברפיח.

הוועידה הכללית השנייה של האגודה התכנסה בפורים 1910, והחליטה לקנות את אדמות זרקא.

ניסיונות הרכישה

במהלך ראשוני הוחלט בוועידה הכללית של האגודה, לקנות 50,000 דונם במחיר 2 פרנק לדונם, כאשר כל חבר יכניס פרנק לדונם בתוך שבועיים מהוועידה והפרנק הבא ע"פ הוראות הוועד. הוחלט גם שחברי האגודה יעבדו בעצמם את הקרקע, וכן שהקושאנים יירשמו על שמם.

האגודה הודיעה לרופין, והתקיימו מגעים דחופים לקניית הקרקע. רופין סבר שהתיישבות חברי האגודה בזרקא אינו אפשרי, כיוון שהם אינם רגילים לתנאי הארץ, והאדמות לא עובדו בשיטות מודרניות נעולם ולכן יש להכשירם, ולכן רצה שחברי האגודה יגיעו לארץ ויעבדו 10 שנים במושבות שונות, עד שהקרקע תוכשר וגם האנשים יוכשרו. מפני כך הפציר בהם להוציא משלחת חקר לאזור לפני הקנייה וקיווה שממצאי הבדיקה יניאו אותם מכוונתם; האגודה נענתה לו ושלחו 4,000 פרנקים למטרה זו. רופין סבר שאמנם יש לקנות את השטח לצרכים עתידיים, ולפיכף הציע לאגודה לקנות 50,000 דונם נוספים ב-44,000 פרנקים בלבד; האגודה שלחה 10,000 פרנקים לצורך הקנייה.

משלחת המחקר הודיעה על תנאי השטח וקשייו: החום רב בקיץ (30–35 מעלות), ועם זאת האדמה טובה וניתן להשקותה בתעלות, ותוכל לתת 2 יבולים בשנה. הם קבעו שאין צורך בעשר שנים לעבד את הקרקע, ודי בשנה-שנתיים. כן הם המליצו להושיב שם מתיישבים רבים המוכנים להתגבר על המכשולים, בבת אחת.

האגודה הכריעה בחיוב, והחליטה לקנות מיד 50,000 דונם ולכתוב קושאן על כל השטח. בגלל דבוקתה של האגודה בקרקעות אלו, החליט המשרד הארצישראלי לשלוח משלחת שנייה, גדולה יותר, שתבדוק את אדמות זרקא. לאחר שובה, נערכה התייעצות של אנשי המשרד הארצישראלי. בישיבה צוינה החשיבות הלאומית של קרקעות אלו וכן הרווח העתידי של גידולים שאפשר להפיק משם. הם החליטו שטוב יותר שקבוצה קטנה של בעלי הון, שאינם זקוקים להכנסות מהשנים הראשונות, יקימו שם אחוזה שבה יעבדו 10–20 פועלים עבריים.

החלטות הישיבה הוציאו את האגודות מחשבון קוני זרקא. מלבד זאת חל עיכוב בקנייה מפני שהעות'מאנים הכבידו על קניית הקרקע והאמירו את מחירה. רופין הציע להם לקנות קרקע ליד באר שבע, והאגודה הסכימה מיד.

בינתיים החליטה אגודת ישראל לקנות את הקרקעות. אגודת ביאליסטוק ביקשה מרופין שתחרות זו ביניהם תימנע, ופנתה גם לרב קוק. רופין הבטיח לרב קוק שאגודת ישראל לא תקנה את האדמות. אגודת ביאליסטוק הציעה שהקק"ל או אפ"ק ישתתפו עמם בקניית זרקא, ונימקו זאת בשל חשיבותה הלאומית. אך בינתיים הודיע פתאום סגנו של רופין שישנם קשיים בקניית הקרקעות שליד באר שבע.

האגודה שלחה מכתב חריף לוועד האודסאי, והתלוננה על המשרד הארצישראלי, על ראש הוועד - אוסישקין, ועל עסקנים אחרים, על שלא סייעו עמם די לקנות את הקרקע, וע"פ המידע שהגיע מהמוסדות בארץ הם הכינו את חבריהם לעלייה ושלחו כספים לבדיקת האדמה, אך לאחר מכן הגיעו ידיעות סותרות, דבר שגרם למפח נפש אצל חברי האגודה, עד שחצי מהחברים עזבו את האגודה.

רופין החליט לעזור לאגודה, והמליץ לוועד האודסאי לקבל את הצעת האגודה, שקק"ל ישתתפו עמה בקניית הקרקע, ואכן הקק"ל הסכים. האגודה הודיעה שהיא מוכנה להמציא 200,000 פרנקים, וביקשה את הלוואתה של הקק"ל, וכן שהאדמות יירשמו על שמם. אלא שלשכת הקק"ל בקלן שבגרמניה חזרה בה מהחלטותיה, הודיעה לאגודה שהדבר צריך להידון לפני כן בוועד הפועל הציוני שיתכנס רק כעבור חודשיים, אוקטובר 1910. האגודה תבעה מרופין לקיים את הקנייה באופן מיידי.

בהמשך השנה נערך משא ומתן בין הקק"ל לאגודה, אך הם נכשלו. גם ניסיון הרכישה של האגודה ברפיח, ג'ממה, באר שבע, ודילבּ לא יצא לפועל.

ההתיישבות בכפר אוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

קישורים חיצוניים

• יוסי כץ, ‏מפעל ה'אחוזות' בארץ-ישראל, 1917-1908, קתדרה 22, ינואר 1982

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29094956אגודת ביאליסטוק