אברהם נאמן
_%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%9F.jpg)
אברהם (אייבי) נאמן (13 במרץ 1933 - 7 בפברואר 2018) היה עורך דין ישראלי, בעליו ומייסדו של אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בארץ. יזם נדל"ן, שהקים בין השאר את אזורי חן, מגדלי נאמן ומתחמים ב"גוש הגדול" בצפון מערב תל אביב. חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל (1982), יו"ר מרכז בית"ר, משנה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל (1969–1973), יו"ר חברת הבנייה רסקו (1981–1984), קונסול כבוד של סרביה ומונטנגרו בישראל, יו"ר הליגה לידידות ישראל –ספרד (1972–1979), ממקימי מרכז פרס לשלום ויו"ר אגודת ידידי מרכז רפואי רעות.
בצעירותו היה לוחם האצ"ל ובנובמבר 2005 היה בקבוצת אנשי שמעון פרס, שהצטרפו למפלגת קדימה לאחר שהוקמה על ידי אריאל שרון. כשפרס הוצב במקום השני ברשימת מועמדי המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-17 ב-2006 הוצב נאמן במקום של כבוד, ה-110 ברשימה[1].
קורות חיים
נאמן נולד ב-1933, בתל אביב, בנם הבכור (מתוך שלושה) של חנה פרומה לבית אלתר יפה (דור שישי בארץ) ומיכאל מאיר (דור עשירי בארץ) נאמן[2]. אבות אבותיו של אביו הגיעו לארץ ישראל ב-1776, מהונגריה וליטא[3]. אביו היה בצעירותו מראשוני תנועת הצה"ר, מזכירו של זאב ז'בוטינסקי ולאחר מכן חבר האצ"ל[4]. מפקדת ה"דלק", יחידת המודיעין של האצ"ל שכנה במשרדו[5]. לימים הפך האב לאיש נדל"ן, שעסק בגאולת קרקע (ציונות) — קנה קרקעות מערבים. האם עבדה בשקם הבריטי ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.
נאמן גויס לאצ"ל כבר בגיל 13 על ידי אבא שרצר, מפקד ה"דלק" וסגנו יגאל גריפל. שימש כמאבטח ומתריע. בגיל 14, בשנת 1947 הועבר לגדוד 20 (גדוד הנוער של האצ"ל) תחת פיקודו של פסח פוני ועסק בהדבקת כרוזים במרכז ת"א. הוא אף נורה במסגרת פעילותו זו על ידי שוטר בריטי ונפצע באורח קל. בגיל 15 היה אחראי על מחסן נשק קל ליד בית הספר אליאנס (תל אביב) עד שבוע לאחר המתקפה על יפו. לאחר הקמת מדינת ישראל עבר קורס מפקדי בית"ר ברמת רזיאל.
שיחק בצעירותו בקבוצת הכדורגל של בית"ר תל אביב, עד שהחל ללמוד באוניברסיטה. סיים לימודי הסמכה במשפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה אצל עו"ד מיכאל כספי והוסמך ללשכת עורכי הדין בישראל ב-1957. הקים משרד עורכי דין בתל אביב, שהפך למשרד מוביל בתחום המסחרי ותחום הנדל"ן. עסק בייזום פרויקטים במקרקעין, שהידועים בהם היו פרויקט "אזורי חן" הקרוי על שם אמו חנה נאמן ומגדלי נאמן בתל אביב, אשר את אבן הפינה להם הניח שמעון פרס ב-1998[6]. שימש כאחד ממנהלי "הגוש הגדול" והיה מזכיר המנהלים. תכנן אלפי יחידות דיור מעבר לירקון, בעקבות היותו אדריכל ההסכם עם מדינת ישראל לפינוי שדה דב.
שימש כחבר בוועדה המייעצת לבנק ישראל ב-1982. כיהן כיו"ר מרכז בית"ר, משנה ליו"ר ההתאחדות בכדורגל בין השנים 1969–1973, יו"ר הליגה לידידות ישראל –ספרד בין השנים 1972–1979, יו"ר חברת הבניה רסקו בשנים 1981–1984, קונסול כבוד של סרביה ומונטנגרו בישראל, ויו"ר אגודת ידידי מרכז רפואי רעות. את שמעון פרס הכיר בתחילת שנות ה־90, כשהדיור הממשלתי שכר עבור ראש הממשלה לשעבר משרד במגדל אמות משפט בתל אביב, שנאמן חכר לשם השבחתו. מאז הם הפכו לידידים ובמסגרת זו היה נאמן בין השאר גם ממקימי מרכז פרס לשלום וכשפרס הצטרף לקדימה, הלך עימו גם נאמן.
שתי נשותיו הראשונות נפטרו מסרטן ובעת פטירתו, שוב מסרטן, היה נשוי בשלישית, לדליה. גר כל ימיו בתל אביב והיו לו שני ילדים, בן ובת, שניהם עורכי דין.
קישורים חיצוניים
- "כל חיי לא פחדתי. אני מסיים את דרכי באופטימיות", באתר ישראל היום, 25 בינואר 2018
הערות שוליים
- ^ רשימת המועמדים לכנסת ה-17 מטעם מפלגת קדימה
- ^ אנציקלופדיה "תדהר", עמ' 4513
- ^ "שר האוצר יאיר לפיד, אל תיגע בנדל"ן", כלכליסט, 29 במאי 2013
- ^ "אבא, שהיה בעצמו איש נדל"ן, אמר לי: "בחיים תיהנה כאילו מחר תמות, בעסקים תעבוד כאילו תחיה לנצח", כלכליסט, 27 באפריל,2017
- ^ "לוחמי האצ"ל" - אברהם נאמן
- ^ "יוקם מגדל נוסף בפרויקט נאמן בת"א; המחיר: 5,000-6,000 ד' למ"ר", TheMarker, מרץ 2009
