אברהם כוגן
אברהם כוגן (6 ביוני 1921 - 7 בספטמבר 2009) היה פרופ' בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון ומחלוצי המחקר היישומי בישראל.
ביוגרפיה
כוגן נולד בא' בסיוון תרפ"א (6 ביוני 1921) בקישינב, ממלכת רומניה. למד בגימנסיה "מגן דוד", שהוקמה על ידי הרב יהודה לייב צירלסון, בה התנהלו כל השיעורים בעברית בלבד. סיים שנת לימוד ראשונה בפיזיקה, באוניברסיטת צ'רנוביץ, בשנה שבה פרצה מלחמת העולם השנייה. לימודיו נקטעו כאשר הגרמנים כבשו את המדינה. הוריו, אחִיו, שתי אחיותיו ורבים מבני המשפחה המורחבת נספו בשואה. הוא הצליח לברוח ממחנה כפייה, ולהגיע לבוקרשט. שם פגש את הצנחנים שייקה דן ויצחק בן-אפרים. עלה לארץ ישראל בשנת תש"ה (1944) באוניית המעפילים "צלאח א-דין".
למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושאי מחקריו התמקדו תמיד בפיזיקה שימושית, במטרה לסייע לצרכים חיוניים של מדינת ישראל. בתקופת מלחמת השחרור היה מראשוני המשתתפים בחיל המדע – חמ"ד, שהפך מאוחר יותר לרפא"ל - הרשות לפיתוח אמצעי לחימה. באותה התקופה פיתח מוקש נייד, שהופעל בקרבות שונים.
נשלח מטעם הטכניון ללמוד באוניברסיטת פרינסטון, ארצות הברית, כאחד משבעה מדענים צעירים, שנשלחו להתמחויות בארצות שונות, על מנת להוות את צוות ההקמה של הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון.
בחזרתם לישראל, בתשי"ד (1954), הקימו את הפקולטה וביססו אותה. בשנותיה הראשונות של הפקולטה, עסק, פרט להוראה, גם בהקמת נקבות הרוח, בהן משתמשים עד היום לחקר ופיתוח מטוסים, טילים וגופים אווירודינמיים. עד שנת תשל"ג (1973) היו אלו המנהרות היחידות בישראל והן שימשו, בין היתר, גם את התעשייה האווירית ורפא"ל.
עמד מספר פעמים בראש הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה כדיקן, בשנים 1956 - 1957, בחלק משנת 1965 ובשנים 1983 - 1984. במהלך תקופה זו העמיד דורות של תלמידים, בהם מפתחי המטוס "לביא", והטילים "חץ", גבריאל ו"גיל".
מחקריו
לאורך כל דרכו הוביל את מחקריו מרמת התאוריה ועד הפרטים הטכניים הקטנים ביותר. רכיבים רבים בנה בעצמו, על פי המצאות ורעיונות מקוריים. פטנטים רבים רשומים על שמו בישראל ובעולם. שבועיים לפני פטירתו עוד עבד במגדל הסולארי, כשהוא מרכז ומסכם את תוצאות מחקרו.
מבין מחקריו היישומיים:
- פיתוח טורבינה בתוך כונס (שרוול) לניצול אנרגיית הרוח.
- פיתוח שיטה להתפלת מי ים בעיבוי ישיר וללא צינורות מתכת, שהגיעה לשלב חצי חרושתי.[1]
- פיתוח תהליך להפקת אנרגיה מהפרש תרמי של מי האוקיינוס בעומקים שונים.
- לאחר פרישתו לגמלאות מהטכניון בשנת תשמ"ט (1989), הוזמן למכון ויצמן למדע. שם הוביל מחקר מתקדם להפקת מימן באמצעות אנרגיית השמש, כתחליף נקי למוצרי הנפט.[2] מחקר זה נוהל ובוצע במגדל השמש שבמכון. בזכות התקדמות מחקרו נבחרה ישראל להשתתף בקונסורציום בינלאומי לפיתוח תהליך פירוק מתאן באנרגיית השמש.
תפקידים נוספים
בשנת תשכ"ג (1963) היה מראשוני הנבחרים לאקדמיה הלאומית למדעים, בה היה שותף פעיל במשך עשרות שנים.
לאורך השנים נשא תפקידים שונים בטכניון, במשרד הבטחון ובמוסדות המדינה. בין היתר היה חבר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, חבר מועצת המנהלים של המכון לחקר ימים ואגמים, חבר בתת-הוועדה לכוח ומים של הוועדה לאנרגיה אטומית, חבר בוועדת האקדמיה להכנת תחזית צורכי המדינה במדע בסיסי, חבר הרשות הלאומית לאנרגיה ועוד.
בשנת תשכ"ו (1965) זכה בפרס רוטשילד על דרכו ועבודתו המדעית, ונאם בטקס כנציג מקבלי הפרס.[3]
חייו האישיים
בשנת תש"י (1950) נישא לשולמית וליקובסקי (בתו של עמנואל וליקובסקי). לזוג נולדו שני ילדים, מאיר ורבקה, שנקראו בשמות הוריו שנספו בשואה. חתנו הוא הרב צדוק בן ארצי, ראש מדור תודעה יהודית בצה"ל.
נפטר בי"ט אלול ה'תשס"ט (7 בספטמבר 2009).
קישורים חיצוניים
- אברהם כוגן באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- אברהם כוגן, באתר הטכניון
- אורי דרומי, פרופ' אברהם כוגן, מראשוני הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון, 1921-2009, באתר הארץ, 16.10.2009
הערות שוליים
- ^ פרופ' כוגן יקים מתקן להמתקת מי ים בחיפה, דבר, 9 בפברואר 1969
- ^ מרית סלוין, המוציא דלק מן המים, גליליאו 15, מרץ-אפריל 1996
- ^ חולקו פרסי רוטשילד, דבר, 29 באוגוסט 1966
25104118אברהם כוגן