אברהם זאב גורדון

אברהם זאב גורדון (תרי"ז, 1857 – כ"א באלול תרצ"א, 3 בספטמבר 1931) היה מאנשי העלייה הראשונה, מראשוני רחובות, עסקן ופעיל ציבור בראשון לציון ובתל אביב.

ביוגרפיה

נולד בשאוולי שבליטא. אביו, הרב ראובן יוסף גורדון, היה רבה של ראדווילישקי. קיבל חינוך תורני וחינוך כללי. בצעירותו הצטרף לתנועת חובבי ציון. נישא לשרה, בתו של שרגא פייבל יעקבזון.

בשנת תר"נ (1890) ביקר בארץ ישראל יחד עם קבוצת חובבי ציון ובהם הרב יעקב מזא"ה. הצטרף לחברת "מנוחה ונחלה" שיסדה את רחובות ורכש בה קרקע. בשנת תרנ"א (1891) עלה לארץ ישראל עם משפחתו ומשפחת גיסו מרדכי יעקבזון. הם התיישבו ברחובות והיו מראשוני המתיישבים במושבה.

כעבור זמן עבר לראשון לציון והיה מהקבוצה השנייה של מתיישביה. רכש בה עשרות דונם קרקע והקים עליהם את משקו ובכללו בית גורדון. בשנת תרנ"ז (1897), כשניהול ענייני המושבה עבר מהפקידות של הברון רוטשילד לידי ועד התושבים, נבחר לחבר הוועד ושימש בתפקידו שנים רבות. היה מעסקני המושבה ופעל לבניית מוסדותיה, ובין השאר היה ממייסדי התלמוד תורה המקומי. טיפל באספקת המים לתושבים, ובשנות מלחמת העולם הראשונה היה אחראי לאגירת מזון עבורם.

לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בתל אביב וגם בה עסק בפעילות ציבורית. השתתף ביסוד בנק קופת עם. כמו כן היה מבוני בית הכנסת הגדול בתל אביב.

בנו הוא יהושע גורדון.