אברהם האפט
| לידה |
22 בפברואר 1892 פוצב שבבלארוס | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 6 בינואר 1965 (בגיל 72) | ||||
| השכלה | חלוץ | ||||
| מפלגה | תנועת העבודה / מפא"י | ||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
אברהם האפט (22 בפברואר 1892 - 6 בינואר 1965) היה מפעילי תנועת העבודה[2], ממיסדי דגניה ב' ומיוזמי כופר היישוב ומגבית ההתגייסות בתקופת היישוב וקרן המגן בתקופת המדינה. ראש המועצה האזורית עמק הירדן.
ביוגרפיה
נולד בפוצב שבבלארוס שנקראה אז "רוסיה הלבנה". היה ציוני מנעוריו. עלה לארץ ישראל בשנת 1913 ועבד כחלוץ בפתח תקווה. בימי מלחמת העולם הראשונה התגייס ב-1914 לגדוד העברי. לאחר המלחמה הצטרף לגדוד העבודה והיה ממארגני מבצע סלילת הכבישים של הגדוד. בשנת 1920 נמנה אברהם האפט אל הגרעין המייסד של קיבוץ דגניה ב'.
בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט היה אברהם האפט מיוזמי וממיסדי "כופר היישוב", מגבית שעסקה באיסוף תרומות לצרכים בטחוניים, כגון גיוס מתנדבים לשורות ההגנה, הכשרת לוחמים, הקמת גדרות וביצורים ליישובים וסלילת צירי בטחון.
בעת מלחמת העולם השנייה היה אברהם האפט חבר בוועד ההצלה וכן פעל בגיוס מתנדבים לצבא הבריטי ולבריגדה העברית והיה מפעילי "מגבית ההתגייסות" שעסקה באיסוף תרומות שנועדו לסיוע למשפחותיהם של מתנדבי היישוב לצבא הבריטי ולרווחתם של החיילים, ובהמשך למען ניצולי השואה.
לאחר המלחמה מילא תפקידים ציבוריים רבים, בשנת 1949 נבחר להיות חבר ועד אספת הנבחרים. הוא שימש כראש המועצה האזורית עמק הירדן הממונה למשך שנה וב-1950 הוא ניצח בבחירות מסודרות לתפקיד. בתפקידו הוא פעל רבות בענייני בטחון.
בתקופה שלפני מלחמת סיני היה אברהם האפט פעיל בקרן המגן, שנועדה לאסוף כספים לחימושו של צה"ל, כדי לאזן את הפער בינו לבין צבא מצרים, שנוצר בעקבות עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית.
אברהם האפט נפטר בשנת 1965.
על שמו המרכז לנוער בצמח[3], בו התקיימו הלימודים של המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן בשנותיו הראשונות[4].
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אברהם האפט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2094
- אברהם האפט, דבר, 7 בינואר 1965
הערות שוליים
- ^ תאריכים בתולדות דגניה ב', אתר הקיבוץ
- ^ אשכול: ביוגרפיה מאת יוסי גולדשטיין,יוסי גולדשטיין, עמוד 486
- ^ דוד שליו, שבירת קרח בעמק הירדן, דבר, 30 בנובמבר 1965
- ^ חיים מנוס, אוניברסיטת זוטא בעמק הירדן, דבר, 6 בינואר 1969
