בענין אכילה גסה לענ"ד אתה טועה
אין שום מקום שכתוב שאדם שלא תאב במאכלו אין זה אכילה
כתוב שאכילה גסה יש לה ב' הגדרות
אבל ההגדרה אינו תאב באכילתו היא הגדרה אחת שנחשבת לאכילה ולא כמו שכתוב בערך,
ויש הגדרה נוספת של קץ במאכלו שאין בה שם אכילה כלל
עי' בתוס' ותראה שהם כתבו שאכילה גסה יש לה ב' פירושים
א. אינו תאב
ב. קץ
אבל אתה כתב שאינו תאב יש לה ב' פירושים וזה טעות
וראוי להחזיר את העריכה שערכתי.
אם רק זה היה כתוב בפתיח של הערך ניחא
אבל לא זה מה שכתוב בפתיח של הערך
בפתיח של הערך כתבת שאכילה גסה היא שאינו תאב באכילה וזה לא נכון
כי לא תאב באכילה זה רק אחד מן הפירושים לאכילה גסה אבל אין לו ב' פירושים כלל כלל
מה שיוצא הוא שלדעתי היתה ונשארה טעות גמורה בפתיח של הערך.
אכילה גסה=אינו תאב לאכול, זו הגדרה שכתובה ברש"י ולא אני המצאתי אותה. השאלה היא רק כמה צריך "לא תאב לאכול", עד רמה של "קץ" או ברמה נמוכה יותר. זה הכל.
אני לא יודע היכן הרש"י שציינת
ואדרבה רש"י ביומא פ' ב' כתב שאכילה גסה אין האדם נהנה בה.
וזה רמה של קץ בה.
ובכל אופן רש"י שם לא מסכים עם מה שכתבת.
מכלולאים פעילים
נשמח לשמוע חוות דעתכם בנידון שנערך כאן בשיחה
בין העורך שמש מרפא ובין משך חכמה.
העורך דויד נשמח גם לחוות דעתך
מקוה מה דעתך