מוכרי בובות
מוכרי בובות הם חירשים המוכרים לשומעים בובות לתלייה ברכב, מחזיקי מפתחות, כרטיסי איות בשפת הסימנים או קבלות בסכומים שונים, שאותן הדפיסו בעצמם בבית דפוס. במכירות אלו מציגים המוכרים את עצמם כחירשים, כתמריץ לשומע לקנות את המוצר המוצע או לתרום "תרומה", גם אם ניתנת עבורה קבלה מזויפת שאיננה מקנה כל זיכוי במס הכנסה.
ישראל
אחד המייסדים של התופעה בישראל היה החירש בצלאל קמיניץ (1936–2000) מתל אביב, ששלט בעברית והעביר הרצאות אקטואליה בסניף תל אביב של אגודת החרשים בישראל. קמיניץ הדפיס כרטיסי איות קטנים, ונעזר בחזות מכובדת ודיבור רהוט כדי להפיץ אותם בקרב לקוחות שומעים בבתי קפה באירופה. את עיסוקו כינה "קבצנות אלגנטית", וגייס חירשות ישראליות שהצטרפו אליו לאירופה. הוא נודע בעיסוק זה, וב-1983 הגיע שמעו עד בית שמש, שם דיברו עליו גם שומעים שידעו שפת סימנים, וסיפרו על מתק שפתיו וצחות לשונו.
גם אגודת החירשים העסיקה גובים חירשים בתשלום, שפנו לעוסקים ולחברות, וגייסו מהם תרומות למען האגודה, שעליהן ניתנו קבלות מוכרות לצורך זיכוי מס. עבודת הגבייה גרמה לחירשים נוספים לשלוח את ידם בעיסוק זה באופן פיראטי. קמיניץ לא נותר לבד, ועיסוקו הועתק על ידי חירשים נוספים, שבתחילה נסעו גם הם לאירופה, ואחר כך עברו להדפסת קבלות מזויפות והפצתן בבתי קפה בתל אביב בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. בשנים אלו לא היה אינטרנט, ומוכרי הבובות ביקשו ממשרד האגודה כרטיסי איות שהודפסו עבור האגודה כתרומה של חברת דפי זהב.[1] כשהאגודה הפסיקה לתת כרטיסי איות למוכרי הבובות, הם פנו ב-1987 למדריכם החירש בסניף תל אביב של אס"ח, והוא נכנס למשרד האגודה וביקש כרטיס איות. כשנשאל המדריך מדוע יש לו צורך בכרטיס איות, הוא טען שהוא רוצה ללמוד, משום שחבש שני כובעים: כובע אחד כמדריך אס"ח, וכובע שני כשליח הצעירים מוכרי הבובות.
בגל העליה בתחילת שנות ה-90, עברו מוכרי הבובות להעסקת חירשים שעלו מחבר המדינות. היתרון בהעסקתם היה שלא היו לעולים החירשים עכבות, בניגוד לחירשים ותיקים שדרשו יותר עבור עיסוקם, עקב הבושה הנלווית לכך. גם קמיניץ לא טמן את ידו בצלחת, ובקומת הקרקע בבית הלן קלר לעיני כולם הסביר לעולים את שיטות הפעולה, כשהוא מבהיר להם כי דבריו נועדו לאינפורמציה בלבד, וכי לא יעסיקם בשלב זה.
בדומה לאגודת החירשים, שחילקה גובים לערים ואזורים, חילקו גם מוכרי הבובות את אזורי הפעילות שלהם, ונאסרה פעילות של מוכר בובות א' באזור שליטה של מוכר בובות ב', כפי שנעשה באזורי פעילות של סחר בסמים. יורם בלילטי, חירש שהעסיק מוכרי בובות, העיד על עצמו בשידור לאולפן שישי בערוץ 2 כי עסק בכך 33 שנה, ועבד בשווייץ, בצרפת, בבלגיה, בהולנד, באיטליה ובכל העולם, וכי אי אפשר להפסיק עם העסק הזה של הבובות.[2][3][4][5][6][7] לחובת בלילטי עומד מעצר קודם, בגין חשד לשליחת איומים בפקס למוכר בובות שהעסיק; לשם כך הוא נעזר בחירשת החשודה כי כתבה עבורו את האיומים.
כפי שעולה מעדותו של בלילטי, עברו מוכרי הבובות להעסקת תיירים חירשים ממזרח אירופה, והתיירים עבדו בכך 14–16 שעות ביום. משטרת ישראל חשדה בפעילות פלילית נלווית למכירת הבובות.
אירופה
מוכרי בובות נטמעו באירופה ובדרום אמריקה. בסיום הסרט "תשע מלכות" (Nueve reinas) הופיע ילד מוכר בובות, שניגש ברכבת התחתית לאחד מגיבורי הסרט והציע לו קלף למכירה. גיבור הסרט התחכם עם מוכר הבובות והציע לו מכונית צעצוע או כסף. בסיום הסצנה קיבל מוכר הבובות גם את המכונית, אחרי שהעדיף לקחת את הכסף. בהמלצות לתיירים באירופה, כתוב על נשים וקטינים מקהילת הצוענים, המתחזים לחירשים בקתדרלת נוטרדאם בפריז ובמקומות מתויירים אחרים, ומבקשים מתיירים לחתום על "עצומה" כוזבת "ולתרום" להם סכומי כסף.[8][9]
ארצות הברית
בארצות הברית מוכרי הבובות מוכרים בעיקר כרטיסי איות, ויש על כך פרסומים רבים מטעם קהילת החירשים, המנתחים את התופעה ושוללים אותה.[10][11] בארצות הברית אין פרסומים מקצועיים בעד מכירת בובות. לפי אוניברסיטת גלאודט, התופעה התחילה בסוף המאה ה-19, וגם בארצות הברית מועסקים בכך מהגרים בלתי חוקיים, הנכלאים בדירות ונדרשים למסור את הכנסותיהם לראשי הסינדיקט.[12] גם "הניו יורק טיימס" מנתח ומפרט את התופעה עד למרכיבים הקטנים ביותר שלה.[13] עסק בכך במשך 11 שנה חירש בשם דניס ס' באק,[14] אף על פי שהיה בעל תואר במדעי המחשב, וקיבל הבטחת הכנסה וקצבת נכות מהממשלה האמריקאית. בספרו, כתב באק על העברת פעילותו מנמל התעופה בשיקגו אל נמל התעופה באורלנדו, והפסקת פעילותו כשמצלמת וידאו בנמל התעופה החלה לעקוב אחריו ברצף, וניגש אליו איש ביטחון.[15]
אפריקה
אגודת החירשים הצפונית בגאנה, סניף אזורי של אגודת החירשים הלאומית, ביקשה מהציבור בגאנה לא לממן קבצנים חירשים, ולא להתייחס לחירשים המבקשים "תרומה" עם מעטפות מזויפות של ארגונים, חברות ויחידים, והפועלים ברחובות, בכנסיות, במסגדים, במקומות עבודה, באוטובוסים מסחריים ובמקומות ציבוריים אחרים. האגודה ציינה כי אנשים אלה מבקשים סכומי כסף עצומים במסגדים, בעיקר בתפילת יום שישי, ובכנסיות ביום ראשון. בהכנסות הם עושים שימוש לרכישת משקאות חריפים, ומתנהגים בצורה בלתי מוסרית.[16][17]
אסיה
ב-14 בינואר 2016 עצרה משטרת אמבלה (אנ') בפנג'אב שבצפון-מערב הודו סוכן ביון פקיסטני (אנ') חירש בשם אסלאם פתן שהתחזה לקבצן, וברשותו היו צילומים של בסיס חיל האוויר בג'מנגאר (אנ') שבגוג'ראט, זוג משקפות, טלפון סלולרי ומפות של בסיסי ממשלה רגישים בגוג'ראט ובפנג'אב. משטרת גוג'ראט התקשתה לפענח איך הגיע פתן מהעיר ראג'קוט (אנ') בגוג'ראט לאמבלה, וציינה שזו פעם ראשונה שנעצר סוכן ביון פקיסטני חירש.[18]
קישורים חיצוניים
- סוזי שרם כהן, זהירות תרומות!, באתר ערב ערב באילת – המקומון של אילת, 2008
הילו גלזר, חירשים המציעים בובות עבור תרומות הפכו לבובות בידי עבריינים, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2014- אלון חכמון, שלושה חירשים נפצעו בקטטה באשדוד על איסוף תרומות, באתר מעריב אונליין, 19 במרץ 2016
- אבי כהן, חירש חשוד בשוד חירשים שהעסיק, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2017
הערות שוליים
- ^ סיסמת הפרסום של דפי זהב הייתה "תן לאצבעות ללכת במקומך", ומשום כך ניאותה להדפיס כמות גדולה של כרטיסי איות ולתרום אותה לאגודת החרשים בישראל כנותנת חסות.
- ^ אולפן שישי, הסחר בקבצנים חירשים: כך עובדת השיטה, באתר מאקו, 22 באוגוסט 2016
- ^ אבי אשכנזי, "גרפו מיליוני שקלים": כך פעלה הרשת ש"ייבאה" חירשים לקבץ נדבות, באתר וואלה!, 22 באוגוסט 2016
- ^ אלי סניור, חקירה בשפת הסימנים: "ייבאו קבצנים והטילו אימה", באתר ynet, 22 באוגוסט 2016
- ^ תיק פלילי 7374-06-12, מדינת ישראל נגד יורם בלילטי ואח', בית משפט השלום באילת, תוצאה: הרשעה.
- ^ הזמנת תרגום לדיון.
- ^ צו בית המשפט להשמדת המוצגים.
- ^ Beth Williams, Deaf and Fake Petition Scams in Europe, Corporate Travel Safety Blog, 27 במאי 2014
- ^
Petition Pickpockets – Safety Scouts Advice, 6 בינואר 2015, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:35 דקות)
- ^ Marta Belsky, Why not to buy manual alphabet cards from peddlers, Signing Savvy, May 13, 2014
- ^ Bettyhoven, People who sell Things because they are Deaf, July 15, 2012
- ^ Gallaudet University Press, Dennis S. Buck – Deaf Peddler
- ^ TIM GOLDEN and IAN FISHER, For Deaf Peddlers, Both Opportunity And Exploitation, The New York Times, July 27, 1997
- ^ על דניס ס' באק באתר Goodreads Inc
- ^ Chapter Five On My Own: Deaf Peddler, Confessions of an Inside Man, Dennis S. Buck, pp. 84-100, Gallaudet University Press, Publication Year: 2000
- ^ Do Not Give Money to Deaf Beggars – Northern Regional Association of the Deaf pleads, Zaa Radio (באנגלית)
- ^ Deaf Association stops colleagues from alms begging, סרטון בערוץ "Ghana Broadcasting Corporation,", באתר יוטיוב (אורך: 4:36 דקות), 19 בנובמבר 2018, באנגלית
- ^ Sarfaraz Shaikh, Deaf-mute Rajkot beggar held in Punjab for 'ISI links', The Times of India, 28 בינואר 2016 (באנגלית)
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה