מדינות ברית המועצות לשעבר

ערך זה עוסק בשלטון הסובייטי שכלל 15 מדינות דוברות-רוסית. אם התכוונתם לארגון שמכונה בטעות "חבר העמים" וכולל 9 מדינות דוברות-רוסית, ראו חבר המדינות.

מדינות ברית המועצות לשעבר (ברוסית: Постсоветское пространство) הן המדינות העצמאיות שנוצרו עם התפרקות ברית המועצות. הגדולה והחזקה במדינות אלה היא רוסיה, ויחד עמה נכללות בקטגוריה בסך הכל 15 מדינות דוברות-רוסית. 9 ממדינות אלה, ובראשן רוסיה, מרכיבות גם את ארגון "חבר המדינות", שהמדינות החברות בו משתפות פעולה בנושאי סחר, ביטחון, לחימה בפשיעה, מדיניות חוץ ורישוי קניין רוחני. לעומת זאת מדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא) מתרחקות מארגונים מזוהים עם רוסיה והם חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו. אוקראינה ומולדובה שואפות להצטרף לארגונים אלו, במיוחד על רקע פלישת רוסיה לאוקראינה.

בנוסף למדינות החברות בארגון "חבר המדינות" - טורקמניסטן היא "חברה נלווית" משנת 2005, ואוקראינה היא "חברה בפועל". גאורגיה הייתה חברה ב"חבר המדינות", אך פרשה פורמלית ב-17 באוגוסט 2009. עוד נמנות עם מדינות ברית המועצות לשעבר המדינות הבלטיות - ליטא, לטביה, ואסטוניה), שהעדיפו להיות חברות באיחוד האירופי ולא רצו כל קשר עם רוסיה.

מפעל משותף לכל מדינות ברית המועצות לשעבר היה גביע חבר המדינות בכדורגל.

ברוסיה נשמעים קולות הקוראים ומגדירים את מדינות ברית המועצות לשעבר כמדינות "קרובות לרוסיה", וכ"אזורי הגמוניה רוסית" שרוסיה "רואה בהם עניין רב". לאחר נפילת ברית המועצות, ניסתה רוסיה במאמצים רבים לשמר ולו מעט מההשפעה שלה בשטחי הברית לשעבר. בשל כך, ב-8 בדצמבר 1991 היא הקימה את חבר המדינות, בניסיון להכפיף את מרותה על מדינות אלו. בשנים הבאות חתמה רוסיה הסכמים רבים עם מדינות ברית המועצות לשעבר, על מנת להגביר את תלותן בה. עם זאת, רוב ההסכמים לא מולאו, ורוב מדינות הקווקז ואירופה המזרחית החלו להתקרב למערב. אך בשונה ממדינות הקווקז ואירופה המזרחית, מדינות אסיה התיכונה נשארו ברובן תחת הגמוניה רוסית. גורם מרכזי שהשפיע על מדיניות החוץ הרוסית באשר לשכנותיה הוא העובדה שמיעוטים רוסיים נכבדים חיו במדינות אלו טרם נפילת ברית המועצות, ונשארו שם לאחר מכן. בעיה זו מחריפה כאשר ישנם מיעוטים רוסיים רבים סמוך לגבול הרוסי, כגון באוקראינה ובקזחסטן, אשר רוצים להסתפח לרוסיה.