אברשיים
 אברשיים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אברשאים |
| משפחה: | אברשיים |
| שם מדעי | |
 Ericaceae
| |
מִשְׁפַּחַת הָאַבְרָשִׁיִּים (שם מדעי: .Ericaceae Juss) היא משפחה ענפה של צמחים דו-פסיגיים בסדרת האברשאים, המונה 150 סוגים ו-3,550 מינים[1]. סוגים רבים במשפחה זו כוללים מינים המשמשים כגידול חקלאי למזון ומסחר, כגון חמוציות, אוכמניות, אזליאה ועוד. קטלב מצוי הוא הנציג היחיד בישראל לסוג אברשאים ולמשפחה זאת.
על השם
שמה של המשפחה בעברית ובאנגלית לקוח מהסוג אברש (Erica, או בשמה המוכר Heather). סוג זה אינו מקומי לארץ ישראל, אך בתפוצה נרחבת באירופה ואמריקה, ומינים ספורים בו מופיעים בחלקות בגן הבוטני בירושלים.
מאפייני המשפחה
משפחת האברשיים מקיפה עשבים רב-שנתיים, בני שיח, שיחים או עצים, (לעיתים נדירות מטפסים), נשירים או ירוקי-עד, בדרך כלל אוטוטרופיים, לפעמים מיקוטרופיים (מקיימים שותפות עם פטריות להשגת תזונה בתת-משפחה: Monotropoideae), על פי רוב בעלי כלורופיל, לעיתים רחוקות חסרי כלורופיל והטרוטרופיים (טפילים למחצה) (בתת-משפחה: Monotropoideae), לעיתים רחוקות צמחים ארומטיים (למשל, התרכובת מתיל סליצילאט שמצויה בשמנים אתרים של מספר מינים של הסוג Gaultheria)[2].
הגבעולים (נעדרים בחלק ממיני Monotropoideae) זקופים או שרועים עד מזדקפים (decumbent), קרחים או שעירים, (גבעולים על-קרקעיים צומחים לפעמים מגבעול שרוע תת-קרקעי, קני שורש או פקעות), ליבת הגבעול אטומה (בלתי נבובה) ובמיני Agarista הן נבובות עם מחיצות.
העלים פשוטים (דלילים או נעדרים בחלק ממיני Monotropoideae), בדרך כלל ערוכים לאורך הגבעול, או לעיתים רחוקות כשוֹשֶנֶת (rosette) כלומר מרוכזים בצורה מעגלית ולוליינית מסביב לבסיס הגבעול (בתת-משפחה Monotropoideae). בדרך כלל העלים מסורגים או דמוי דור, לעיתים רחוקות נגדיים או, לעיתים רחוקות, דוריים. הלוואים נעדרים; הפטוטרת קיימת או נעדרת; טרף העלה שטוח או דמוי מחט, לעיתים קרובות גלדניים, לעיתים דוקרניים מאורכים עד מעוגלים, שולי העלה תמימים או משוננים, שטוחים או כפופים כלפי מטה, לכיוון צדו התחתון של העלה (revolute).
התפרחות ערוכות בקצות או בחיק הגבעולים, והן מסוג: אשכול סוכך, דמוי סוכך, מכבד, אגודה, שבולת או פרח בודד.
הפרחים על פי רוב דו-מיניים, לעיתים רחוקות חד-מיניים (בתת-משפחה Ericoideae) ונכונים רב-סימטריים (לעיתים כמעט דו-סימטריים בתת-המשפחה Monotropoideae ובתת-המשפחה Ericoideae). עלי העטיף והאבקניים עיליים (תחתיים בחלק ממיני Vaccinioideae). צינור פרח לא קיים. עלי גביע על פי רוב נעדרים או בעלי 4 או 5 אונות לעיתים רחוקות 2 או 7 אונות ((2-)4-5(-7)), אונות הגביע מופרדות או מאוחות בבסיסם. עלי כותרת על פי רוב 4 או 5 או לעיתים רחוקות 2 או 8 ((2-)4-5(-8)), לעיתים נדירות עלי הכותרת נעדרים או שמספרם מצומצם מאוד. עלי הכותרת מופרדים או מאוחים ואינם דביקים (מכוסים בהפרשה דביקה במיני Bejaria). הכותרת חסרה או גלגלית (פרושה) עד משפכית, פעמונית, צינורית, כדורית, או כדית (דמוית מסמר במיני Epigaea).
טבעת צופן מצויה בתוך דור האבקנים או נעדר. האבקנים (2-)5-8(-10) [14,16, 20], הזירים מופרדים והמאבקים מתהפכים במהלך ההתפתחות. לעיתים קרובות בראש המאבק בליטות דמוי קרניים. המאבקים נפתחים על ידי נקבוביות או חריצים קצרים שבאים לידי ביטוי בקודקודם או בחריצים בצידיהם;
שחלה עילית (תחתית בחלק ממיני האוכמניות) ומורכבת מ-4 עד 5 עלי שחלה ומ-5 עד 10 מגורות לא מושלמות, לעיתים רחוקות שניים, או מגורה אחת בחלק ממיני מונוטרופיה (Monotropa). היא לעיתים קרובות עם תלמים או אונות הפונות החוצה. השלייה זוויתית או דופנית. הביציות הפוכות (אנטרופיות), עם מעטה אחד, גוף הביצית קטן, ללא רקמה עוטפת (tenuinucellate). עמוד העלי אחד, ישר או מכופף (מעוקל (curved) באליוטיה) וחלול; צלקת אחת, כיפתית או בין שטוחה לקעורה, בדרך כלל בעלת 5 אונות.
הפירות מסוג הלקט שפתיחתם מסוגים שונים: חוצת מגורה, חוצת חיץ או שוברת חיץ. כמו כן, הפירות הם מסוג בית גלעין (ציר סיבי או רך בחלק ממיני-Monotropoideae) או ענבה (לעיתים נדירות כל ענבה מוקפת בגביע משתייר אשר גדל עם הפרי או מוקף בגביע בשרני במיני Gaultheria) שאינם נפתחים[3].
הזרעים 1 עד 10, לעיתים רחוקות רבים מאוד, צבעם שחום עד חום צהבהב או חום, צורתם אליפסואידי, דמויי ביצה, כדוריים, בצורת עדשה שקצותיה מחודדים עד גוף פחוס, שקצותיו שטוחים, או צורתם מוארכת באופן שאורכם גדול פי 2 או יותר מרוחבם וצדדיהם כמעט מקבילים. קליפת הזרע דקה (גרמית במיני subfam. Arbutoideae ומיני subfam. Vaccinioideae). העובר בדרך כלל ישר, כישורי (מחודד בקצוות), לעיתים נדירות זעיר ובלתי מובחן. האנדוספרם תאי שופע ובשרני.
תפוצה בעולם ובישראל
האברשיים נפוצים בעיקר באזורים ממוזגים וקרים ובאזור הטרופי. אחדים ממיניה מאכלסים אזורי כבול וקרקעות חומציות. אחרים אוהבים קור וגדלים באזורי הרים גבוהים. הנציגים שלה מוכרים בדרום אפריקה, דרום-מזרח אסיה ובעיקר במלזיה, יפן, מערב הרפובליקה העממית של סין, מזרח אוסטרליה ואירופה.
בארץ ישראל צומח מין בר יחיד של משפחת האברשיים, מסוג קטלב, הוא קטלב מצוי ומין גר המשמש כעץ נוי - קטלב משונן שמוצאו בעיקר מארצות מערב הים התיכון. העלים שלהם מסורגים, בעלי פטוטרת ארוכה וטרף רחב[4].
בישראל שני מיני תרבות מסוג אברש: אברש עיצי (Erica arborea L), שמוצאו הי-התיכון ואברש ים תיכוני (Erica mediterranea L) שמוצאו מאירופה המערבית. עליהם בדרך כלל בדור של 3 עד 6, קטנים ודמויי מחטים[4].
מיני רודודנדרון אחדים מגודלים בגינות נוי וחלקם, מהסוג המכונה "אזליאה", נמכר בעציצים. מינים נוספים במשפחה, כגון חמוציות ואוכמניות, מגודלים בארץ כגידול מיובא[5].
סוגים
על פי מחקר של קבוצת APG במאמרה מ-2003, משפחת האברשיים כוללים את הסוגים הבאים:
|
|
|
|
קישורים חיצוניים
- אברשיים, באתר ITIS (באנגלית)
- אברשיים, באתר NCBI (באנגלית)
- אברשיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אברשיים, באתר Tropicos (באנגלית)
- אברשיים, באתר GBIF (באנגלית)
- אברשיים, באתר IPNI (באנגלית)
- אברשיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ .Ericaceae Juss, 'WFO (2022): World Flora Online. Published on the Internet;
- ^ Gordon C. Tucker, 19. Ericaceae Jussieu, efolras.org
- ^ http://www.botany.hawaii.edu/Faculty/Carr/eric.htm
- ^ 4.0 4.1 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
- ^ חדש על המדף - אכול ושאטו - חדש: אוכמניות 'בראשית' הגדלות ברמת הגולן
36106208אברשיים