זיל

זיל
ЗИЛ
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
תקופת הפעילות	1916–2013 (כ־97 שנים)
משרד ראשי	מוסקבה, רוסיה
ענפי תעשייה	תעשיית רכב
מוצרים עיקריים	מכוניות יוקרה משאיות; רכבי שטח; כלי רכב צבאיים;
	http://amo-zil.ru

זיל (ברוסית: ЗИЛ) הוא מפעל רוסי לייצור כלי רכב, שהוקם ב-18 במאי 1916 בשם "חברת כלי הרכב המוסקבאית" (Автомобильное московское общество).

השם הוא ראשי תיבות ברוסית של "זאבוד אימיני ליחאצ'וֹבה" (ברוסית: Завод имени Лихачёва) שפירושו "מפעל על שם ליחאצ'וֹב", המנהל של מפעלי זיל/זיס משנת 1927. בתחילה נקרא המפעל בשם "זיס" על שם סטלין, אך לאחר מות הרודן שמו שונה במגמה לבער את פולחן האישיות שלו.

השם "זיל" נקשר עם מכוניות מפוארות וחזקות לבכירי המשטר הסובייטי, שיוצרו בסדרות קטנות מאד.

היסטוריה

החברה החלה את דרכה כמפעלי הרכב של משפחת ריאבושקינסקי העשירה, שהקימה את המפעל ב-1915 ותכננה לייצר סדרת רכבי FIAT-15 Ter, ברישיון פיאט האיטלקית, אבל התוכנית סוכלה על ידי הלאמת המפעלים בידי השלטון הסובייטי.

ב-1925 חברת כלי הרכב המוסקבאית הולאמה ונקראה בשם "מפעל הרכבים הממלכתי מ' 1". ב-1927 מונה איוואן אלכסייביץ' ליחאצ'וב למנהל המפעל ובתקופתו החלו התפוקה והייצור לשגשג. ב-1933, הוקמו מפעלי זיס, מאיחודן של מפעלי רכב באזור מוסקבה (כמו מפעל הרכבים של ירוסלבל) על ידי השלטון הקומוניסטי והדגם הראשון של מכונית נוסעים היה הזיס 101, בהשראת דגמי פאקרד האמריקניים.

ה-זיס 101 צויד במנוע V8 בנפח 5,800 סמ"ק, שהפיק 90 כוחות סוס, והביא את המכונית למהירות מרבית של 115 קמ"ש. גרסאות ההמשך "101A" ו-"101 ספורט" הדו מושבית הגיעו עד 162 קמ"ש, מהירות גבוהה מאד בימים ההם.

עקב התקדמות הנאצים ב-1941, פורק המפעל והועבר בשלמותו לאוליאנובסק (שם נקרא "אוא"ז"), על מנת לבנות את רכבי השטח UAZ המפורסמים לשימוש הצבא האדום. ב-1942 חזר המפעל למוסקבה, ועסק בעיקר בייצור משאיות. מכוניות נוסעים יוצרו שוב רק ב-1946, כאשר הוצג דגם ה"110" שהועתק שוב מהפאקרד 180, עם מנוע V8 בנפח 6 ליטרים ו-140 כוחות סוס. דגם זה יוצר עד 1958, עבור בכירי המשטר הסובייטי בלבד.

מפעל זיל ייצר גם משאיות לשימושים אזרחיים וצבאיים, כגון הזיל 131 בעלת ההנעה 6*6 משנות השישים, שרבות כמותה נפלו שלל לידי צה"ל במלחמות ישראל ושרתו כחלק ממערך התובלה בו.

בשנות החמישים התחרות בין ארצות הברית לברית המועצות בכל תחום הגיעה לשיאה עם המלחמה הקרה, השפעה שהביאה לפיתוח "מכוניות קונספט" כמו הזיס 112, שהושפעה בעיצובה ממטוסי הסילון של אותה תקופה. מכונית זו הייתה דגם שיועד למטרות תעמולה בלבד ומעולם לא מצאה את דרכה אל הציבור.

לאחר מותו של סטלין בשנת 1953, שונה כאמור שם המפעל ל-"זיל". דגם ה"111" שהוצג באותה עת שוב הפגין העתקה של העיצוב והתכנון של מכוניות אמריקאיות מאותה תקופה. בשנות השישים המשיכה מגמת החיקוי האמריקאי עם דגמי ה-114,‏ 115 ו-117 ה"מרובעים" (חלקם עם 7 מקומות) שהלכו וגדלו בנפחי המנוע עד ל-7,000 סמ"ק ו-300 כ"ס.

בשנות השמונים, עם ה "פרסטרויקה", נגלו למערב דגמי הזיל 41041 על שלל גרסאותיו, ששימש כרכב השרד של גורבצ'וב.

לאחר נפילת ברית המועצות

אב הטיפוס של זיל 4102, לראשונה עם הנעה קדמית, הוצג ב-1988, אך מעולם לא הגיע לכדי יצור, עקב שינויי המשטר בברית המועצות. כך אירע שהזיל 41041 עדיין מיוצרת למעשה (11 מכוניות בשנת 1999), עדיין עם מנוע בעל מאיידים (קרבורטורים).

הזיל עדיין משמשת כלימוזינה הרשמית של מנהיגי רוסיה, אך כיום התכנון המיושן מתקשה להתמודד עם מכוניות הפאר מתוצרת מרצדס וב.מ.וו. ישנן תוכניות לפיתוחים עתידיים כמו הזיל 4112, שיצויד בגרסה משופרת של מנוע ה-7,700 סמ"ק בעלת הזרקת דלק שאמורה לפתח מעל ל-400 כ"ס להנעת 5 הטונות של משקל הרכב, הכוללות שריון.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 המפעל היה מייצר כ-200 אלף מכוניות בכל שנה. בשנת 2008 מפס הייצור יצאו 4,000 מכוניות בלבד.

ב-2010 מפסי הייצור של המפעל יצאו רק קצת מעל 1,000 מכוניות. הנהלת המפעל מחפשת דרכים לכניסה לשותפות עם יצרן מכוניות ידועה מחוץ לרוסיה.

בסוף שנת 2012 בהסכם בין ראשי העיר מוסקבה לבין הנהלת המפעל סוכם שפעילות המפעל תתרכז בחלקה הדרומי ויתרת השטח של המפעל יועבר לניצול במיזמים אחרים. כתוצאה מכך לטובת המפעל נותרו רק כ-15% משטחו.

במהלך שנת 2015 רוב אולמות הייצור פורקו והחלה בניית בנייני מגורים.

בשנת 2016 הופסק ייצור משאיות, ייצור מכוניות נוסעים נמשך.