U-39 (1938)
 | |
| U-37, צוללת מטיפוס IX | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| צי | הצי הגרמני במלחמת העולם השנייה |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| סדרה | הצוללות מדגם IX |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 29 ביולי 1936 |
| תחילת הבנייה | 2 ביוני 1937 |
| הושקה | 22 בספטמבר 1938 |
| תקופת הפעילות | 10 בדצמבר 1938 – 14 בספטמבר 1939 (39 שבועות ו־6 ימים) |
| אחריתה | הוטבעה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 1,032 טון בציפה, 1,153 טון בצלילה |
| אורך | 76.5 מטר, 58.75 מטר אורך גוף הלחץ |
| רוחב | 6.51 מטר, 4.4 מטר רוחב גוף הלחץ |
| שוקע | 4.7 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 18.2 קשר בציפה, 7.7 קשר בצלילה |
| עומק צלילה | 230 מטר |
| גודל הצוות | 48 איש |
| טווח שיוט | 19,400 ק"מ בציפה במהירות 10 קשר, 120–144 ק"מ בצלילה רציפה במהירות 4 קשר |
| הנעה | 2 מנועי דיזל 9 צילינדרים בעלי 4,400 כוח סוס, 2 מנועים חשמליים בעלי 1,000 כוח סוס |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 6 צינורות טורפדו 21 אינץ' – 4 בחרטום ו-1 בירכתים, תותח 105 מ"מ על הסיפון, 180 פגזים, תותח 37 מ"מ, תותח נ"מ 20 מ"מ, 22 טורפדות |
הצוללת הגרמנית U-39 הייתה צוללת מטיפוס IXA[1] של הקריגסמרינה שפעלה משנת 1938 ועד לימים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.[2]
היא הוזמנה על ידי הקריגסמרינה ב-29 ביולי 1936 כחלק מתוכנית החימוש מחדש (Aufrustung) בגרמניה, שהייתה בלתי חוקית על פי תנאי הסכם ורסאי. השדרית ל-U-39 הונחה ב-2 ביוני 1937, על ידי DeSchiMAG AG Weser מברמן. היא נכנסה לשירות ב-10 בדצמבר 1938 תחת פיקודו של קפיטן-לויטננט גרהרד גלאטס.[2]
ב-14 בספטמבר 1939, 27 ימים בלבד לאחר שהחלה את הסיור הראשון שלה, ניסתה U-39 להטביע את נושאת המטוסים הבריטית אה"מ ארק רויאל על ידי ירי שני טורפדות לעברה. עקב פגם טכני הטורפדות התפוצצו לפני שהגיעו ליעדם. ה־U-39 ניצודה מיד על ידי שלוש משחתות בריטיות והושבתה עם מטעני עומק. לאחר שהצוות הצליח לעלות מחדש עם הצוללת שטבעה כל אנשי הצוות נלכדו במהלך הפינוי.[2]
U-39 הייתה הצוללת הגרמנית הראשונה שהוטבעה במלחמת העולם השנייה.[3]
תכנון
כאחת משמונת הצוללות הגרמניות המקוריות מטיפוס IX, שסומנה מאוחר יותר IXA, ל-U-39 הייתה תפוסה של 1,032 טונות (1,016 טונות ארוכות) כאשר שטה על פני השטח ו-1,153 טונות (1,135 טונות ארוכות) בזמן הצלילה. היה לה אורך כולל של 76.50 מטרים (251 רגל), אורך גוף לחץ של 58.75 מטרים (192 רגל 9 אינץ'), רוחב של 6.51 מטרים (21 רגל 4 אינץ'), גובה של 9.40 מטרים (30 רגל 10 אינץ'), ושוקע של 4.70 מטרים (15 רגל 5 אינץ'). הצוללת הונעה על ידי שני מנועי MAN M 9 V 40/46 מוגדשים ארבע פעימות, תשעה צילינדרים דיזל, שהפיקו סך של 4,400 כוחות סוס (3,240 קילוואט) לשימוש כאשר שטה על פני השטח, שני מנועים חשמליים שתי פעימות של זימנס-שוקרט 2 GU 345/34 המפיקים סך של 1,000 כוחות סוס (740 קילוואט) לשימוש בזמן הצלילה. היו לה שני צילינדרים ושני מדחפים בקוטר 1.92 מטרים (6 רגל). הצוללת הייתה מסוגלת לפעול בעומקים של עד 230 מטרים (750 רגל).
לצוללת הייתה מהירות מרבית מעל פני השטח של 18.2 קשרים (33.7 קמ"ש) ומהירות צלילה מקסימלית של 7.7 קשרים (14.3 קמ"ש). כשהצוללת מתחת לפני המים, היא יכלה לפעול לאורך 65–78 מיילים ימיים (120–144 ק"מ) במהירות של 4 קשרים (7.4 קמ"ש); כאשר עלתה, היא יכלה להפליג לטווח של 10,500 מיילים ימיים (19,400 ק"מ) במהירות 10 קשרים (19 קמ"ש). ל-U-39 הותקנו שישה צינורות טורפדו בקוטר 53.3 סנטימטרים (21 אינץ') (ארבעה מותאמים בחרטום ושניים בירכתיים), 22 טורפדות, תותח ימי 10.5 ס"מ (4.13 אינץ') SK C/32, 180 פגזים, ותותח 3.7 ס"מ (1.5 אינץ') C/30 אחד. על הצוללת שירתו 48 אנשי צוות.
היסטוריית שירות
סיור וטביעה
U-39 ניהלה רק סיור מלחמה אחד במהלך כל הקריירה שלה, כחלק משייטת הצוללות ה-6. היא עזבה את וילהלמסהאפן עם U-31, U-32, U-35 ו־U-53 שכולם היו גם חלק מהשייטת השישית, ב-19 באוגוסט 1939, כהכנה לתחילת מלחמת העולם השנייה. היא פנתה לים הצפוני ולבסוף הקיפה את האי הבריטי.[4] לפני טביעתה, U-39 הותקפה בים הצפוני ב-10 בספטמבר כשהייתה בדרכה לאיים הבריטיים. היא ספגה פצצות עומק על ידי כלי שיט בריטי לא מזוהה ונאלצה לצלול לעומק 100 מטר (328 רגל) כדי לברוח מההתקפה.[5]
ב-14 בספטמבר 1939, לאחר 27 ימים בלבד בים, ירתה U-39 שני טורפדות לעבר נושאת המטוסים הבריטית אה"מ ארק רויאל מול שרטון רוקול מצפון-מערב לסקוטלנד. תצפיות הבחינו בנתיבי הטורפדות וארק רויאל פנתה לעבר המתקפה, הקטינה את חתך הרוחב שלה וגרמה לשני הטורפדות להחטיא ולהתפוצץ מחוץ ליעדם. בעקבות המתקפה הכושלת, שלוש משחתות בריטיות בסביבת ארק רויאל, אה"מ פאקנור, אה"מ פיירדרייק, ואה"מ פוקסהאונד זיהו את U-39. כל שלוש המשחתות הטילו על הצוללת פצצות עומק ושניות לאחר שפיירדרייק שחררה את מטעני העומק שלה, U-39 עלתה. פוקסהאונד, שהייתה הקרובה ביותר לצוללת, אספה 25 אנשי צוות בעוד שפאקנור הצילה 11 ופיירדרייק הצילה את שמונה הנותרים. לאחר מכן נלקחו אנשי הצוות לחוף בסקוטלנד ובילו את שארית המלחמה במחנות שבויים שונים, כולל מצודת לונדון, לפני שנשלחו לקנדה.
U-39 הייתה הראשונה מבין צוללות רבות שהוטבעו במלחמת העולם השנייה; ב-58°32′N 11°49′W / 58.533°N 11.817°W.
לאחר מכן
ארבע צוללות נוספות הצטרפו ל־U-39 בסיור חסר המזל שלה, U-31, U-32, U-53 ו-U-55. על פי דיווח של Seekriegsleitung (פיקוד הצי העליון הגרמני) ב-22 בספטמבר 1939, U-32 ו-U-53 פנו חזרה לנמל הבית שלהם קיל בעוד שרק U-31 ו-U-35 נותרו באזור המבצעי שמצפון לאי הבריטי. על פי התוכנית, U-39 הייתה צריכה להגיע גם לקיל. עם זאת, לא היה מגע עם הצוללת במשך מספר ימים. חוסר תגובה מ-U-39, למרות מספר בקשות למסור את מיקומה הנוכחי, החל לעורר את השמועות שהיא טבעה. אמונה זו אושרה מאוחר יותר על ידי שידור רדיו בריטי המפרט את הגעתם של שבויי המלחמה הגרמנים הראשונים ששירתו בקריגסמרינה, לתחנת רכבת בלונדון כמה ימים לאחר מכן.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Helgason, Guðmundur. "Type IX long range boats". German U-boats of WWII - uboat.net. נבדק ב-1 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Helgason, Guðmundur. "The Type IXA boat U-39". German U-boats of WWII - uboat.net. נבדק ב-3 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "U-boat losses-1939". German U-boats of WWII - uboat.net. נבדק ב-17 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Helgason, Guðmundur. "Patrol info for U-39 (First patrol)". German U-boats of WWII - uboat.net. נבדק ב-3 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "U-39 The First U-boat to be Sunk in World War II". HMS Firedrake Page 20. HMS Firedrake.com. נבדק ב-3 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
39437818U-39 (1938)