Rule, Britannia!‎

!Rule, Britannia (בתרגום חופשי: מִשְׁלִי, בריטניה!) הוא שיר פטריוטי בריטי על פי פואמה בעלת שם זהה שכתב ג'יימס תומסון ולחן של תומאס ארן משנת 1740.

השיר מתקשר בעיקר לכוחות הצי, אך נעשה בו שימוש גם עבור שאר זרועות הצבא הבריטי.

היסטוריה

המשורר ג'יימס תומסון היה סקוטי שהעביר את רוב חייו הבוגרים באנגליה. תומסון שאף לטפח זהות בריטית כוללת אשר תאחד את הזהויות הלאומיות השונות של כלל העמים המרכיבים את בריטניה: אנגלים, סקוטים, אירים וולשים. את הרעיון המרכזי של השיר ולפיו "בריטים לעולם לא יהיו עבדים" נטל ככל הנראה מסיפורה ההיסטורי של סופוניסבה אשר העדיפה את המוות על העבדות.

השימוש הראשוני בשיר נעשה בשנת 1740 במחזה "אלפרד" העוסק בחייו של המלך אלפרד הגדול. במחזה מועלית דמותו של המלך על נס בעיקר בעקבות ניצחונותיו ההיסטוריים של הצי הבריטי על הויקינגים אך גם בהקשר התקופתי של כיבוש פורטובלו מידי הספרדים בידי כוחותיו של אדמירל וורנון בשנת 1739.

במשך השנים נחלש ההקשר המקורי של השיר והתפתחה לו זהות עצמאית משלו. הוא הושמע לראשונה לציבור הרחב בשנת 1745 ומייד זכה לפופולריות עצומה. הבריטים ראו בצירוף המילים "עריצים זרים" תזכורת היסטורית למלחמתם בצרפתים אשר היו נתונים עדיין לשלטון אבסולוטי, בעוד הבריטים זכו כבר ב-1689 למגילת זכויות האדם שלהם.

בתקופה שנכתב, בריטניה אמנם עדיין לא נחשבה לשליטת הימים וחוותה מאבקים קשים מול ההולנדים והספרדים על השליטה באוקיינוסים, אך השיר בהחלט סימן את הכיוון שבו הבריטים רואים את עצמם בעתיד.

השפעה על יוצרים אחרים

בטהובן ערך וריאציות על לחן השיר ביצירה "חמש וריאציות לפסנתר על משלי בריטניה" (79 WoO), בפרק השני של הסונטה לפסנתר מספר 24 אופוס 78 ובסימפוניה "ניצחון ולינגטון".
ריכרד ואגנר כתב בשנת 1836 אוברטורה לפסנתר בהשפעת הלחן.
יוהאן שטראוס האב ציטט בשנת 1838 את השיר במלואו (וגם את ההימנון הבריטי) ב"הומאז' למלכה ויקטוריה מבריטניה".
המלחין והאורגניסט הצרפתי אלכסנדר גילמן העשה שימוש בלחן ב"פנטזיות על מוזיקה אנגלית" לאורגן שכתב.
ארתור סאליבן שהיה המלחין הבריטי הבולט ביותר בתקופת המלכה ויקטוריה ציטט מתוך השיר מספר פעמים בעבודותיו השונות.