OS2U קינגפישר
 | |||||||||||
| OS2U קינגפישר באוויר, צולם בשנת 1942 | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס תצפית ימי | ||||||||||
| ארץ ייצור | ארצות הברית | ||||||||||
| יצרן | ווט | ||||||||||
| טיסת בכורה | 1938 | ||||||||||
| תקופת שירות | 1940 (ארצות הברית) – 1959 (קובה) | ||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 1520 | ||||||||||
| משתמש ראשי |
| ||||||||||
| משתמשים משניים | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
OS2U קינגפישר (שלדג; באנגלית: OS2U Kingfisher) היה מטוס תצפית ימי אמריקאי חד-כנפי וחד-מנועי, מתקופת מלחמת העולם השנייה.
ייעודו העיקרי של הקינגפישר היה לפעול על גבי אוניות מערכה וסיירות בעזרת מעוט. כחלק מכך מטרתו הייתה לגלות ספינות אויב ולכוון את האש לעברם, והוא היה המטוס העיקרי בתפקיד זה של הצי האמריקאי במהלך רוב מלחמת העולם השנייה. המטוס שירת במדינות נוספות, עד שיצא משירות סופית בשנת 1959 בידי חיל האוויר הקובני.[1]
מספר קטן של מטוסי קינגפישר שרדו או שוחזרו ונמצאים כעת (2024) בתצוגה ברחבי העולם.[2]
היסטוריה
בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 הוטל על המהנדס רקס ביזל מחברת ווט (Vought) לפתח מטוס סיור ימי רב תכליתי, שיחליף את המטוס הדו-כנפי SOC Seagull. כחלק מהבקשה לפיתוח מטוס חדש ומתקדם לתקופה, לצד "מאפיינים סטנדרטיים" לתקופה שולבו בקינגפישר גם טכנולוגיות חדשות. מה שהוביל ליצור של כ-1,520 יחידות במספר גרסאות. כמות זאת נחשבת מרשימה ביחס למטוסים מקבילים.[3]
מטוס הקינגפישר נבנה החל 1938 ונכנס לשירות הצי האמריקאי ב-1940. שם שירת עד לסיום מלחמה העולם השנייה במרבית זירות הלחימה שבהן פעל הצי. בין הפעולות שבהן הקינגפישר לקח חלק כלל: השתתפות של מספר מטוסים בהגנה על פרל הארבור בזמן המתקפה, חילוץ חיילים רבים בלב ים, ואולי יותר מכול הסיפור המזוהה עם מטוס זה היה חילוץ בים סוער של צוות מטוס מבצר מעופף על ידי שיט ממושך עקב עומס המשקל שלא איפשר המראה. לאור התקדמות המלחמה הצורך למצוא מחליף למטוס זה היה ברור, ובמחצית השנייה של המלחמה כבר בלטו חולשותיו של המטוס. עם זאת תהליך החלפתו היה ההדרגתי, עקב מספר ניסיונות החלפה במטוסים (כדוגמת SC Seahawk) שלא הניבו תוצאות מרשימות.[4]
עיצוב
הקינגפישר עוצב באורך כ-10.25 מטר, עם זוג כנף אחד בעל מוטת כנפיים של כ-11 מטר. גובהו היה 4.5 מטר עם משקל מקסימלי של כ-2,700 ק"ג. היה לו מנוע מקורר אויר אחד בעל שני להבים מדגם R-985-4 Wasp Junior של חברת פראט אנד ויטני בעל הספק של 450 כ"ס שהיה סביר לאותו תקופה וסיפק מהירות מרבית של כ-170 קמ"ש. המטוס היה בעל קיבולת דלק של עד 550 ליטר, מה שהעניק לו טווח של עד 1,400 ק"מ (הנתונים שונים מעט מדגם לדגם).
בשביל שיגור המטוס ממעוט שעל גבי ספינה ולאחר מכן נחיתה על המים הותקן למטוס מצוף מרכזי גדול מתחת לגופו ומצוף קטן נוסף תחת השליש הקיצון שכל כנף, לצד האפשרות להחלפת העיצוב של המצוף בגלגלים שיאפשרו נחיתה יבשתית.
צוות המטוס היה מורכב מטייס שישב מלפנים ובסמוך לתאו הותקן לו מקלע 7.62 מ"מ מסוג בראונינג M1919 לירי לפנים, בעל 500 קליעים. מאחורי הטייס ישב התצפיתן/מפעיל המערכות, שהותקן עבורו מקלע נוסף מאותו הדגם בעל 600 קליעים על גבי ציר בצורת פרסה, שיאפשר התגוננות סבירה מפני מטוסי ירוט עם ביצועים עדיפים משל הקינגפישר. בנוסף תחת הכנפיים היו שתי נקודות לנשיאת פצצות לשימוש כללי או פצצות עומק נגד צוללות במשקל כולל של עד 295 ק"ג, או לחלופין להתקנת מכלי דלק נוספים.
בין חידושיו של הקינגפישר ביחס לתקופה ולמטוס שהוא החליף היו:
- ריתוך נקודות שבוצע בשיתוף עם "מפעל התעופה של הצי". הדבר גרם ליצירת גוף מטוס עם משטחים חלקים ויצר פחות גרר על המטוס.
- מעבר לזוג כנפיים אחד וגוף הרבה יותר אווירודינמי
- גוף הבנוי כמעט כולו מתכת
- חופת תאי הצוות סגורה לחלוטין. בנוסף החופה נבנתה על מסילה כדאי לאפשר טיסה גם עם חופה פתוחה שיכולה לסייע לצוות במשימות מסוימות, או לחלופין משיקולים נוחות כגון ביצוע פעילות מבצעית באזורים חמים.
- ועוד[2]
גרסאות עיקריות
- XOS2U-1 – גרסת האב-טיפוס (יוצר אחד)
- OS2U-1 – גרסת ייצור ראשונית של 54 יחידות, הדומה לאב-טיפוס אך מופעל על ידי מנוע R-985-48.
- OS2U-2 – גרסת יצור סדרתי עם שינויים קלים בציוד ומנוע R-985-50 (158 יוצרו)
- OS2U-3 – גרסת יצור סדרתי עם מנועי R-985-AN-2 או R-985-AN-8, עם שיפור במיגון, מכל דלק בעלי איטום עצמי, וחימוש. עם יותר מאלף יחידות שיוצרו.
- OS2U-4 – שני מטוסי הוסבו לצורכי ניסוי עבור שינויים במבנה שלבסוף לא צלח.
- OS2N-1 – שלוש מאות מטוסים מהגרסה OS2U-3 שיוצרו במפעל הצי האמריקאי, עם מנועי R-985-AN-2 או R-985-AN-8.
- Kingfisher I – גרסה דומה ל-OS2U-3 המיועדת ליצוא לבריטניה, יוצר מאה יחידות.
מפעילים
ארצות הברית
- הצי האמריקאי
- חיל הנחתים האמריקאי
- משמר החופים האמריקאי – החל משנת 1942 משמר החופים האמריקאי קיבל 72 מטוסי מגרסת OS2U-3, והשתמש בהם לצורך לוחמה נגד צוללות, סיור ותפקידי חיפוש והצלה. למרות שלא יוחס לאף קינגפישר של משמר החופים הטבעת צוללות, הם כן הצליחו בתפקידי חילוץ מלחים מספינות שהוטבעו. משמר החופים הפעיל את קינגפישר עד אוקטובר 1944.
בריטניה – זרוע האוויר של הצי הבריטי קיבלה כ-100
צ'ילה – חיל האוויר הצ'יליאני הפעיל 15 מבסיס האוויר קווינטרו בין 1942 ל-1957. אחד המשימות של הקינגפישר היה הטסה ראשונה של מטוס צ'יליאני מעל אנטארקטיקה, כחלק מהמשלחת הצ'יליאנית הראשונה לאנטארקטיקה.
ברית המועצות – 2 מטוסים הועברו יחד עם הספינה USS Milwaukee (CL-5) כחלק ממדיניות החכרה.
מקסיקו – הצי המקסיקני פעיל 6 מטוסים כחלק מטייסת 201.
אוסטרליה – עקב נפילת של הקולוניה ההולנדית באינדונזית לידי היפנים, 24 ממטוסי הקינגפישר שהיו אמורים להגיע לידה עבורו לאוסטרליה ו-18 מתוכם הוכנסו לשירות בטייסת 107. מטוס אחד השתתף במשימה באנטארקטיקה.
קובה– זרוע האוויר של הצי הקובני הפעילה 4 מטוסים בין 1942 ל-1959
אורוגוואי – בין 1942 ל-59 קיבל 6 מטוסים מגרסה OS2U-3.
הרפובליקה הדומיניקנית – 3 מטוסים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ naval encyclopedia, Vought OS2U Kingfisher (1938), naval encyclopedia, 2021-03-07 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 2.0 2.1 Vought OS2U-3 Kingfisher | National Air and Space Museum, airandspace.si.edu (באנגלית)
- ^ Vought-Sikorsky OS2U Kingfisher – Igor I Sikorsky Historical Archives (באנגלית אמריקאית)
- ^ OS2U Kingfisher, public2.nhhcaws.local (באנגלית אמריקאית)
OS2U קינגפישר40119846Q1858886