NGC 3239
 | |
| NGC 3239 בתמונה של סקר השמיים הדיגיטלי של סלואן (SDSS), הכוכב הבהיר במרכז התמונה שייך לשביל החלב והוא קרוב בהרבה | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | אריה |
| שמות נוספים | Arp 263 |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 21 במרץ 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 11.73[1] |
| סיווג מורפולוגי | IB(s)m[1] |
| עלייה ישרה | 10ʰ 25ᵐ 06.2ˢ |
| נטייה | 37.8″ 09′ 17°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 18.18- |
| מרחק[1] |
31,700,000 שנות אור 9,719,156.24 פארסק |
| קוטר | 46,050[1] שנות אור |
| מסה | 1.24×1010[2] ☉M |
| הסחה לאדום |
753[1] ק"מ/שנייה 0.0025 |
NGC 3239 היא גלקסיה לא-סדורה בקבוצת הכוכבים אריה, הנמצאת במרחק של כ-31.7 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת ככל הנראה לקבוצת אריה I.
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה 11.37 והיא התגלתה ב-21 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, וקיבלה את הציון IV.10 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1786, כשהיא מתוארת ככוכב שלידו ערפילית עמומה מאוד שנמשכת לכיוון צפון-מזרח.[3] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים ורשם אותה כערפילית מספר 710 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833, בו הוא תיאר אותה ככוכב מדרגה 9 שנמצא בתוך ערפילית עמומה מאוד, אך לא במרכזה.[4] הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים תחת הציון GC 2099 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 3239, כשהיא מתוארת כעמומה מאוד ועם כוכב סמוך למרכזה.[5]
תצפית
הגלקסיה נמצאת כמעט 3 מעלות מדרום-דרום-מזרח לכוכב אלג'יבה וכ-6.5 מעלות מצפון-מזרח לכוכב הבהיר רגולוס. כ-7 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאות שלוש הגלקסיות M105, NGC 3384 ו-NGC 3389, כאשר שתי הראשונות הן במרכז תת-קבוצת M96, שמהווה את חלקה המערבי של קבוצת אריה I. בשל המרחק הגדול יחסית, שייכותה לקבוצת אריה I אינה ודאית, אך בשל המרחק וההסחה לאדום הדומים לאלו של שאר גלקסיות הקבוצה, מקובל לכלול אותה בקבוצה. הכוכב הבהיר יחסית שנראה סמוך למרכזה ושתואר כבר על ידי ויליאם הרשל, אינו חלק מהגלקסיה אלא שייך לשביל החלב ורק במקרה הוא נמצא על קו הראייה אל מרכז הגלקסיה.
תכונות
גודלה הזוויתי של NGC 3239 הוא כ-5 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-46,000 שנות אור, פחות מחצי קוטרו של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-1.24×1010 מסות שמש, כ-2% ממסת שביל החלב, והיא מכילה כמות גדולה יחסית של גז מימן, כ-1.3×109 מסות שמש, שמהוות למעלה מ-10% ממסת הגלקסיה.[2] בדומה לגלקסיות לא סדורות, מתרחשת בה יצירה של כוכבים חדשים ויש בה אוכלוסייה צעירה של כוכבים מסיביים וחמים בתוך עשרות אזורי H II.[6] מבנה הגלקסיה הוא מאוד לא סדור וניתן להבחין בה בשרידים של דיסקה, אזורי H I ואזורי H II מפוזרים במקומות שונים ועם מהירויות שונות, באוכלוסיות כוכבים זקנות לצד צעירות וכן בשבלים של חומר שנפלטים ממנה למרות שאין בקרבתה גלקסיות אחרות שיכולות לגרום ליצירתם. סיבות אלה מעלות את ההשערה שהגלקסיה היא תוצר של התמזגות של מספר גלקסיות קטנות יותר לגלקסיה גדולה אחת.[7] בינואר 2012 נצפתה בגלקסיה סופרנובה מסוג II שהגיעה בשיאה לדרגת בהירות 14.6 וקיבלה את הציון SN 2012A.[8] הכוכב שיצר את הסופרנובה היה ככל הנראה על-ענק עם מסה של כ-15 מסות שמש וכתוצאה מהפיצוץ הועפו שכבותיו החיצוניות במהירות שהגיעה לכ-3,000 קילומטר בשנייה או כאחוז ממהירות האור.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 NED: NGC 3239
- ^ 2.0 2.1 W. Jurusik, R. T. Drzazga, M. Jableka, K. T. Chyży, R. Beck, U. Klein & M. Weżgowiec: Magnetic fields and star formation in low-mass Magellanic-type and peculiar galaxies, Astronomy & Astrophysics, Vol. 567, id. A134, p. 2 (2014)
- ^ W. Herschel: Catalogue of one thousand new nebulæ and clusters of stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, Vol. 76, p. 492 (1786)
- ^ J. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, Vol. 123, p. 395 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 95 (1888)
- ^ K. Krienke & P. Hodge: The H II regions of the irregular galaxy, NGC 3239, Astronomical Society of the Pacific Publications, vol. 103, p. 268 (1991)
- ^ K. Krienke & P. Hodge: The structure of the irregular galaxy, NGC 3239, Astronomical Society of the Pacific Publications, vol. 102, p. 41 (1990)
- ^ R. Roy, F. Sutaria, S. Bose, S. Johnson, V. Dwarkadas, B. York, B. Kumar, B. Kumar, V. K. Bhatt, S. Chakraborti, D. York, A. Ritchey, G. Saurage & M. B. Kaiser: The optical photometric and spectroscopic investigation of Type IIP supernova 2012A, Supernova Environmental Impacts, Proceedings of the International Astronomical Union, IAU Symposium, Vol. 296, p. 116 (2014)
- ^ L. Tomasella, E. Cappellaro, M. Fraser, M. L. Pumo, A. Pastorello, G. Pignata, S. Benetti, F. Bufano, M. Dennefeld, A. Harutyunyan, T. Iijima, A. Jerkstrand, E. Kankare, R. Kotak, L. Magill, V. Nascimbeni, P. Ochner, A. Siviero, S. Smartt, J. Sollerman, V. Stanishev, F. Taddia, S. Taubenberger, M. Turatto, S. Valenti, D. E. Wright & L. Zampieri: Comparison of progenitor mass estimates for the Type IIP SN 2012A, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 434, Iss. 2, p. 1 (2013)
25567430NGC 3239