NGC 147
 | |
| NGC 147 בתמונה באור תת-אדום | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | קסיופאה |
| שמות נוספים | DDO 3 |
| מגלה | ג'ון הרשל |
| תאריך גילוי | 8 בספטמבר 1829 |
| סוג | גלקסיה אליפטית ננסית |
| בהירות נראית | 9.5[1] |
| סיווג מורפולוגי | dSph/dE5[2] |
| עלייה ישרה | 00ʰ 33ᵐ 12.1ˢ |
| נטייה | 31.5″ 30′ 48°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 14.6- |
| מרחק[3] |
2,200,000 שנות אור 674,515.58 פארסק |
| קוטר | 5,940[1] שנות אור |
| מסה | 5.6×108[4] ☉M |
| הסחה לאדום | 193.1-[1] ק"מ/שנייה |
NGC 147 או DDO 3 היא גלקסיה אליפטית ננסית (לפעמים מסווגת כאליפסואידית ננסית) שנמצאת בקבוצת הכוכבים קסיופאה במרחק של כ-2.2 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצה המקומית. לגלקסיה בהירות מדרגה 9.5 והיא התגלתה ב-8 בספטמבר 1829 על ידי האסטרונום האנגלי ג'ון הרשל, שתיאר אותה בקטלוג של ערפיליות משנת 1933 תחת הסימון h.29, כערפילית מאד חלשה ומאד גדולה ועגולה באופן לא-סדיר.[5] הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי שלו תחת הציון GC 72, ובשנת 1888 ג'ון דרייר כלל אותה בקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 147, כשהיא מתוארת בערפילית חלשה מאד, גדולה מאד, עגולה באופן לא-סדיר ומתבהרת בהדרגה לכיוון דרום.[6] בשנת 1944 זיהה האסטרונום ולטר באדה שמדובר בגלקסיה והעריך את המרחק אליה בכ-665,000 שנות אור, ולכן קבע שהיא שייכת לקבוצה המקומית.[7] הגלקסיה נמצאת כ-7.5 מעלות מצפון-צפון-מערב למרכזה של גלקסיית אנדרומדה, כ-2 מעלות ממערב לכוכב ο (אומיקרון) בקסיופאה וכמעלה ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאת הגלקסיה NGC 185.
מאפיינים
גודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-9.25 דקות קשת שממרחקה שקול לקוטר של כ-6,000 שנות אור, מסתה מוערכת בכ-5.6×108 מסות שמש, כאלפית ממסת שביל החלב, אך רק כ-6.2×107 מסות שמש ממנה היא מסת הכוכבים הנראים שבה,[8] כך שקרוב ל-90% ממסתה היא חומר אפל שטיבו אינו ידוע. המרחק הזוויתי בין NGC 147 ובין NGC 185 הוא פחות ממעלה ולו המרחק שלה ושל NGC 185 משביל החלב היה דומה, אז המרחק בינה ובין NGC 185 היה פחות מ-40,000 שנות אור ומכיוון שלשתיים מהירות רדיאלית דומה, הן היו קשורות כבידתית זו לזו,[9] אולם מדידות עדכניות יותר מראות שהמרחק ביניהן גדול בהרבה והוא לפחות 200,000 שנות אור כך שככל הנראה אין קשר ביניהן.[10] המתכתיות של NGC 147 היא נמוכה ועומדת על 8% מהמתכתיות של השמש,[4] אוכלוסיית הכוכבים שלה זקנה ואין בה יצירה של כוכבים חדשים, גם זאת בניגוד ל-NGC 185 שבה ממשיכים להיווצר כוכבים חדשים.[9] נראה ש-NGC 147 היא גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה והיא מקיפה את מרכזה במרחק שנע בין 290,000 שנות אור ובין 470,000 שנות אור בזמן הקפה של מעט יותר מ-3 מיליארד שנים.[10]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 SIMBAD: NGC 147
- ^ NED: NGC 147
- ^ A. W. McConnachie: The Observed Properties of Dwarf Galaxies in and around the Local Group, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 1, article id. 4, p. 9 (2012)
- ^ 4.0 4.1 M. Geha, R. P. van der Marel, P. Guhathakurta, K. M. Gilbert, J. Kalirai & E. N. Kirby: Local Group Dwarf Elliptical Galaxies. II. Stellar Kinematics to Large Radii in NGC 147 and NGC 185, The Astrophysical Journal, Vol. 711, Iss. 1, p. 365 (2010)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions, vol. 123, p. 366 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 17 (1888)
- ^ W. Baade: NGC 147 and NGC 185, Two New Members of the Local Group of Galaxies, Astrophysical Journal, vol. 100, p. 147 (1944)
- ^ A. W. McConnachie: The Observed Properties of Dwarf Galaxies in and around the Local Group, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 1, article id. 4, p. 23 (2012)
- ^ 9.0 9.1 S. van den Bergh: The Binary Galaxies NGC 147 and NGC 185, The Astronomical Journal, Vol. 116, Iss. 4, p. 1688 (1998)
- ^ 10.0 10.1 L. L. Watkins, N. W. Evans & G. van de Ven: A census of orbital properties of the M31 satellites, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 430, Iss. 2, p. 9 (2013)
23228395NGC 147