M47 פטון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק בינוני |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| שנת ייצור | 1951 |
| דגם קודם | M46 פטון |
| דגם עוקב | M48 פטון |
| מידע טכני | |
| אורך | 8.5 מטרים (תותח קדימה) |
| רוחב | 3.51 מטרים |
| גובה | 2.95 מטרים |
| משקל | 46 טון |
| מהירות | 48 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 150 קילומטר |
| מנוע | בנזין, 810 כוח סוס |
| שריון | 13-115 מילימטר |
| צוות | 5 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 90 מ"מ |
| חימוש משני |
שני מקלעים 7.62 מ"מ מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בצריח |
M47 פטון הוא טנק אמריקאי בינוני שיוצר בשנות ה-50 המוקדמות. הטנק שירת זמן קצר והוחלף על ידי M48 פטון.
רקע
מקורו של ה-M47 ב-M46 פטון. מכוון שמלכתחילה היה ברור שה-M46 הוא פתרון זמני, הוחלט על פיתוח טנק שיחליף אותו עוד לפני כניסתו לשירות. כתוצאה ממלחמת קוריאה הפך תהליך התכנון לדחוף, ועל כן הפך בסופו של דבר גם ה-M47 למגשר פער והיה בשירות זמן קצר לפני שהוחלף. בשנת 1952 נכנס הטנק לשירות, ומחליפו נכנס לשירות רק שנה לאחר מכן. למרות זאת, ה-M47 היה עוד חוליה בפיתוח סדרת הפטון, שדגמיה המאוחרים, M48 ו-M60, הם מהנפוצים והחשובים בעולם עד היום.
M47
M47 היה למעשה שדרוג נוסף של M26 פרשינג. תובת הטנק הייתה כמעט זהה לזו של ה-M26/M46, עם שינוי בזווית של חזית התובה ושינוי בקוטר טבעת הצריח. השינוי בטבעת הצריח נעשה כדי לאפשר את החלפת הצריח בצריח חדש, שתוכנן באופן ממוגן ונוח יותר. החימוש העיקרי היה תותח 90 מילימטר, שאליו נוסף מד טווח אופטי. השריון היה דומה לשריון הפרשינג - 115 מילימטר במקומות העבים. הטנק היה הטנק הבינוני האחרון שנבנה בארצות הברית והיו לו 5 אנשי צוות. משקל הטנק היה 46 טון, אך למרות העלייה במשקל (יחסית לקודמיו), לא הייתה נפילה בביצועים הודות למנוע הבנזין המשופר שהפיק 810 כ"ס. הבעיה העיקרית של הטנק הייתה טווח הפעולה הקצר - 150 ק"מ.
שיפורים ל-M47
תקופת שירותו של ה-M47 עם השריון האמריקאי הייתה קצרה. הוא הוחלף על ידי ה-M48 תוך מספר שנים, ולמעשה כמעט ולא היו הבדלים בין 8,676 טנקי ה-M47 שיצאו מהמפעל בארצות הברית. למעשה, פרט לשינויים במפצה הקנה, לא היו הבדלים בין הטנקים. לעומת זאת, מדינות הלקוח הרבות שקנו את הטנק עשו בו שינויים רבים. הטנק נמכר למדינות בכל העולם כולל גרמניה, בלגיה, צרפת, איראן, קוריאה הדרומית ועוד רבות. במקרים רבים הוא היה הטנק המודרני הראשון ששירת במדינות אלה, והן לא מיהרו להחליפו בטנקים חדשים, אלא העדיפו לשפר אותו. השיפורים הנפוצים ביותר הם:
- החלפת מנוע הבנזין במנוע דיזל, על מנת להגביר את הביצועים והטווח.
- החלפת התותח בתותח 105 מילימטר, בדרך כלל ה-L7 הבריטי או תותח צרפתי.
- הוספת מחשב בליסטי לבקרת אש, כמו גם מד טווח לייזר.
- ביטול מקלע החזית וויתור על המקלען למען תחמושת נוספת לחימוש העיקרי.
- ביטול הצריח והוספת ציוד גישור.
- ביטול הצריח והוספת מנוף, ובכך הפיכת הרכב לטנק חילוץ (השינוי היחיד שנעשה גם על ידי צבא ארצות הברית לחלק מה-M47 שלו).
מספר מדינות שמרו על ה-M47 בשירות עד לאחרונה, וספרד עדיין משתמשת בגרסת החילוץ.
הטנק בלחימה
ה-M47 לא שימש את ארצות הברית ללחימה, ולמעשה אין יכולת להעריך את ביצועיו מול הטנקים הסובייטים של התקופה, שכן הוא מעולם לא ניצב מולם בשימוש כח מיומן. הטנק השתתף במלחמות בידי מדינות כגון פקיסטן, איראן, וירדן. למעשה, קרבות הטנקים היחידים שבהם הופעל על ידי כוח ראוי היו במלחמת ששת הימים, כאשר שימש את הירדנים מול צה"ל. בקרבות אלה לא הייתה דרך לבדוק את יעילות הטנק, שכן הירדנים נלחמו מול כח עדיף עליהם ובמצב של עליונות אווירית של היריב הישראלי. ה-M47 גם שימש את הצרפתים בכמות קטנה במלחמת סיני ב-1956, אך גם שם לא היה מעורב בלחימה מול יריבים משמעותיים.
קישורים חיצוניים
