Cimade
ה-Cimade הוא ארגון לא ממשלתי צרפתי, שנוסד בראשית מלחמת העולם השנייה על ידי קבוצות סטודנטים פרוטסטנטיות צרפתיות. בניהם בלטה הפעילה הנוצרית וחברת המחתרת הצרפתית מדלן בארו. הארגון הוקם כדי להעניק סיוע ותמיכה לאנשים שנעקרו מביתם ערב המלחמה ובראש ובראשונה אלה שפונו מהפרובינציות הצרפתיות של אלזס ולוריין שנמצאים על גבול גרמניה. תחת הכיבוש הגרמני בתקופת ממשלת וישי המשיך ה־Cimade בפעילותו, ועבד עם פליטים, רבים מהם יהודים, שברחו מגרמניה וממדינות אירופה נוספות, ונכלאו בדרום צרפת. בהמשך הם פעלו במשימות מחתרתיות, שהעניקו הגנה ליהודים בצרפת במהלך שואת יהודי צרפת. כיום הם ממשיכים בעבודתם עם אנשים עקורים, בעיקר עולים ללא תעודות בצרפת.
ההיסטוריה
התחלת הארגון
בשנת 1939 פונו אזרחים צרפתים רבים מאלזס ולורן, בעיקר פרוטסטנטים, מהגבול עם גרמניה לדרום-מערב צרפת. באוקטובר 1939 הקימו מספר תנועות נוער פרוטסטנטיות את הארגון "Comité inter-moucements auprès des évacués" (Cimade) שתפקידו העיקרי היה להקים צוותים שיגורו יחד עם העקורים במחנות ויעזרו להם.
בזמן המלחמה
לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת בשנת 1940 מוקד הפעילות השתנה לעבודה עם הפליטים הרבים משאר אירופה שנכלאו על ידי ממשלת צרפת במחנות בדרום צרפת. הלחץ של אנשי Cimade על הממשלה הביא לאישור חברי הצוות לגור ולעבוד במחנות.
בשנת 1942 הואץ גירוש יהודים לגרמניה (ומחוצה לה) וצוותי ה-Cimade ירדו למחתרת במקרים רבים. הם עבדו יחד עם הקהילות הפרוטסטנטיות המקומיות כדי להסתיר יהודים ולבסוף להבריח אותם מעבר לגבול לספרד ובמיוחד לשווייץ, שם עבדה ה-Cimade בצמוד לתנועה שהפכה מאוחר יותר למועצת הכנסיות העולמית בשנת 1948.
לאחר השחרור
לאחר המלחמה, צוותי ה-Cimade עסקו בעזרה לאוכלוסיות עקורים בצרפת. יחידות דיור זמניות נתרמו על ידי כנסיות שווייצריות ומתנדבים רבים ממדינות אחרות הצטרפו לצוותים כ"עובדים אחים" כדי לעבוד במאמצי השיקום והיישוב מחדש. מאוחר יותר צוותי Cimade היו מעורבים בפרויקטים של פיוס עם גרמנים, בעיקר בברלין, בון, מיינץ ולודוויגסהאפן.
פעילות נוכחית
לאחר שפיתחו התמחות בעבודה עם אוכלוסיות עקורים, ה-Cimade היה מוכן לגלים של עקורים שהגיעו ממזרח אירופה, ומצפון אפריקה, ומאחור יותר אף מאמריקה הלטינית, הקריביים ומדרום-מזרח אסיה. כיום, הפעילות ממשיכה עם המהגרים החדשים המגיעים מאפריקה והמזרח התיכון. ה-Cimade היו הסוכנות המובילה המוכרת בחוק הצרפתי העובדת עם מהגרים ללא תעודות, וב-2009, לערך, שר ההגירה והזהות הלאומית הצרפתית, אריק בסון, הסמיך גם ארגונים אחרים להציע שירותים לעולים בלתי חוקיים המוחזקים ברשת מרכזי המעצר המורחבת. ובכל זאת ארגון ה-Cimade ממשיך להיות פעיל בהגנה המשפטית של זרים ומהגרי עבודה, ונלחמו באפליה ובגזענות.
בעוד שמוקד העיקרי בעבודת ה-Cimade היה בערי צרפת, צוותים היו פעילים גם במדינות זרות, ובהם אלג'יריה (במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה ולאחריה), סנגל ורואנדה (לאחר רצח העם שם).
האתוס
המאפיין המובהק ביותר בעבודת Cimade הוא המחויבות להפגין סולידריות אקטיבית עם פליטים, מהגרים ואנשים מדוכאים. וזאת על ידי היותם "נוכחים" (בצרפתית présence) איתם, כלומר על ידי מגורים בתוך הקהילות ושיתוף בחיי היומיום שלהם תוך כדי מתן הסיוע הנדרש. זה בלט כנוהג ייחודי כבר במחנות המעצר של מלחמת העולם השנייה. נוכחות כזו עזרה לקדם את העקורים מעבר למתן סיוע.
בעוד ה-Cimade הוקמה על ידי תנועות דתיות ועובדת מקרוב עם ארגוני כנסיות, היא במהותה ארגון חילוני המכבד את אמונותיהם של האנשים איתם הוא עובד ואינו עוסק בקירוב לדת. הארגון נטה להגדיר את עצמו על ידי פעולות הצוותים שלו (שהורכבו מאנשים בעלי אמונות שונות) ולא על ידי המוטיבציות או התאולוגיות שלהם.
לקריאה נוספת
- Jacques, André, “Cimade” in Dictionary of the Ecumenical Movement. Nicholas Lossky, José Miguez Bonino, John S. Pobee, Tom F. Stransky, Geoffrey Wainwright, Pauline Web, Editors. Geneva, WCC Publications. 1991, p. 188.
- Jacques, André, Trésors d’humanité, Paris, Les Éditions du Cerf. 2004
קישורים חיצוניים
