Acela
 | |
| מידע על ההקמה | |
|---|---|
| פתיחת הקו | דצמבר 2000 |
| מידע על הקו | |
| סוג הקו | רכבת מהירה בין עירונית |
| מספר נוסעים בשנה | 3.57 מיליון (2019) |
| מספר התחנות | 13 |
| תרשים הקו | |
 | |
Acela (במקור Acela Express עד ספטמבר 2019) היא שירות הדגל של "אמטרק", תאגיד רכבות הנוסעים הלאומי של ארצות הברית, לאורך מסדרון בצפון מזרח ארצות הברית בין וושינגטון די. סי. לבוסטון דרך 13 תחנות ביניים, כולל בולטימור, ניו יורק ופילדלפיה. רכבות Acela הן המהירות ביותר ביבשת אמריקה, ומגיעות למהירות של 240 קמ"ש לשעה (150 מייל לשעה) (כשירות רכבת מהירה), אך רק 80.3 ק"מ מתוך 735 ק"מ של הקו, מאפשרים נסיעה במהירות זו[1].
היסטוריה
רקע כללי
בעקבות הצלחתה של רשת הרכבות המהירות ביפן "שינקנסן", נחקק "חוק התחבורה הקרקעית המהירה משנת 1965 (High-Speed Ground Transportation Act of 1965) שאישר לממשלת ארצות הברית לבדוק את הקמתה של שירות רכבת מהירה. בעקבותיו הוקם שירות רכבות ה"מטרולינר" (Metroliner) בין וושינגטון די.סי. לניו יורק בשנת 1969. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, מנהל מסילות הרכבת הפדרלי בחן את האפשרויות של הקמת שירות רכבת מהירה בארצות הברית וב-18 בדצמבר 1991, אושרו חמישה מסדרונות פוטנציאליים לרכבת מהירה, כולל המסדרון הצפון מזרחי.
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, אמטרק בדקה מספר רכבות מהירות שונות מאירופה במסדרון הצפון מזרחי. רכבת "X 2000" ((אנ')) הוחכרה משוודיה לנסיעות מבחן מאוקטובר 1992 עד ינואר 1993, ואחריה נכנסה לשירות בין וושינגטון הבירה וניו יורק מפברואר עד מאי ואוגוסט עד ספטמבר 1993. חברת סימנס הדגימה את רכבת ICE 1 (אנ') תוצרת גרמניה, במסדרון הצפון מזרחי ב-3 ביולי 1993.
בנייה ופיתוח
עם סיום בדיקת רכבות מאירופה, חברת אמטרק הגדירה מפרט טכני לציוד ובאוקטובר 1994, ביקשה הצעות מיצרני רכבות עבור מערכת רכבות שיכולה להגיע ל-150 מייל לשעה (240 קמ"ש). קונסורציום שכלל את חברת בומברדייה (75%) ו-GEC Alsthom (כיום אלסטום) (25%) נבחר במרץ 1996[2].
ב-9 במרץ 1999 חשפה אמטרק את תוכניתה עבור ה-Acela Express, רכבת מהירה במסדרון הצפון מזרחי בין וושינגטון הבירה לבוסטון. בוצעו מספר שינויים במסדרון כדי להתאים אותו לרכבות חשמליות מהירות יותר. פרויקט ה-Northend Electrification הרחיב את החישמול הקיים מניו הייבן, קונטיקט, לבוסטון כדי להשלים את אספקת החשמל העילית לאורך המסלול של 731 ק"מ, וכמה מעברי מסילה שופרו או הוסרו. עד שנת 2000, כל הרכבות לכיוון בוסטון נאלצו לעבור להנעת דיזל בניו הייבן.
נסיעת VIP מכוננת של ה-Acela התרחשה ב-16 בנובמבר 2000[3], ואחריה נכנסו הרכבות לשירות ב-11 בדצמבר 2000, כמה חודשים לאחר התאריך המיועד.
השפעת ה-Acela
עד 2005, עלה נתח השוק של אמטרק בנסיעות בין ניו יורק לבוסטון ל-40%, מ-18% לפני השקת ה-Acela (הגידול בנתח השוק היה על חשבון טיסות בין הערים). עם הפופולריות הגוברת של ה-Acela Express המהיר והמודרני, שירות ה-Metroliner הופסק בהדרגה בסוף 2006. כדי לענות על הביקוש, נוספו שירותי Acela נוספים בספטמבר 2005. בקיץ 2008 נסיעות רבות הגיעו לקיבולת מלאה[4]. באוגוסט 2012 דיווחה אמטרק כי 75% מהנוסעים בין ניו יורק וושינגטון נוסעים ברכבת, כאשר הנתון עלה בכל שנה מאז הושקה הרכבת המהירה בשנת 2000 והליכי האבטחה בשדות התעופה בארצות הברית הפכו לארוכים יותר בשנת 2001. לפני כן, רק כשליש מהתעבורה בין הערים עברה ברכבת[5].
שדרוג השירות
בשנת 2011, הצי של Acela הגיע למחצית מחיי השירות המתוכננים שלו. אמטרק הציעה מספר אפשרויות החלפה, כלל הקמת מסילת חדשה לרכבת מהירה במסדרון הצפון-מזרחי. בשנת 2011, Amtrak הודיעה כי ארבעים קרונות חדשים של Acela יוזמנו בשנת 2012 כדי להגדיל את הקיבולת ברכבות קיימות, על ידי שני קרונות נוספים, שהיו מאריכים את מערכי הרכבות מתצורת 1-6-1 ל-1-8-1 (קרונית כוח - קרונות נוסעים - קרון כוח). הראשונה מבין מערכות הרכבת המוארכות הייתה אמורה להיכנס לשירות בשנת הכספים 2014. תוכנית זו בוטלה ב-2012 לטובת החלפת, במקום שיפוץ.
בינואר 2014, Amtrak פרסמה בקשה להצעות ל-28 או יותר מערכות רכבת מדגמים חדשים של Acela, בהזמנה משולבת עם רשות הרכבות המהירות של קליפורניה, עבור המסילה המהירה של קליפורניה. לאחר דיונים עם יצרנים שונים, אמטרק ורשות הרכבות המהירה של קליפורניה הגיעו למסקנה שהצרכים שלהם שונים מדי עבור הזמנת ציוד משותף והחליטו לא להמשיך באופציה המשותפת.
ב-26 באוגוסט 2016, סגן הנשיא, ג'ו ביידן, הכריז על חבילת הלוואות פדרליות בסך 2.45 מיליארד דולר לתשלום עבור ציוד חדש עבור שירות ה-Acela. ההלוואות ממנו 28 מערכות רכבת מדגם Avelia Liberty שנבנו על ידי חברת אלסטום בהורנל ורוצ'סטר, ניו יורק, ויחליפו את הצי הקיים של עשרים מערכות רכבת Acela.
הרחבת הצי תאפשר שירות בין ניו יורק לבוסטון כל שעה במשך כל היום ושירות ניו יורק-וושינגטון כל חצי שעה בשעות השיא. מערכות הרכבות החדשות הן ארוכות יותר, מכילות 386 מושבים לעומת 304 ב-Acela Express (עלייה של 27%) וכללות טכנולוגיית הטיה אקטיבית שתאפשר תחילה לשירות לפעול במהירות של 260 קמ"ש, ותאפשר שירות 299 קמ"ש, אם יושלמו שיפורי התשתית המוצעים. הרכבות החדשות היו אמורות להיות מופעלות בהדרגה בין 2021 ל-2022, ולאחר מכן הצי הנוכחי היה אמור לצאת משירות. הרכבות צפויות כעת להיכנס לשירות הנוסעים בתחילת 2024.
בנובמבר 2021, אושרה בבית הנבחרים תוכניתו של הנשיא ביידן לשיפור תשתיות בארצות הברית בשווי טריליון דולר, הכוללת תקציב של 16 מיליארד דולר לשיפור תשתית המסילה במסדרון הצפון מזרחי, כולל הקמה או שיפוץ של גשרים, הקמת מנהרות חדשות באזור ניו-יורק[6].
מפרט טכני
רכבות הדור הראשון
מערכת הרכבות של הדור הראשון של Acela היא ייחודית ותוכננה במיוחד כדי לעמוד בדרישות הבטיחות שנקבעו בעיקר על ידי מנהל מסילות הרכבת הפדרלי. כולל את היכולת לעמוד בהתנגשות עם רכבת משא במהירות מבלי להתמוטט. רוב היצרנים שהציעו הצעות לאספקת רכבות ה-Acela לא הצליחו לעמוד בדרישות המבניות, עקב עלויות גבוהות וסיבוכים טכניים בייצור הרכבות, והצורך של היצרנים לבצע שינויים הנדסיים משמעותיים בתכנונים הסטנדרטיים שלהם. בסופו של דבר, נותרו רק שלושה מציעים מתאימים: ABB (יצרן שוודי-שווייצרי של רכבת X 2000), סימנס (יצרנית ICE הגרמנית), וקונסורציום של Bombardier (יצרן רכבות LRC) ואלסטום (יצרנית של TGV צרפתי) שזכה במכרז.
התכנון, תוך שימוש בשני קרונות כוח חשמליים של 6,200 כוח סוס (4,600 קילוואט), בכל קצה של מערך הרכבת, הפועלים על מתחים של 12 קילו ואט, 12.5 קילו ואט ו-25 קילו ואט AC, ותדר של 25 או 60 הרץ. הם כוללים מספר רכיבים מה-TGV, כגון מערכת ההנעה של הדור השלישי של ה-TGV (הכוללת ארבעת מנועי AC אסינכרוניים לכל קרון כוח, ממירים ובלימה רגנרטיבית), דיסקי הבלמים (אם כי יש רק שלושה לכל סרן, לעומת ארבעה ב-TGV), וטכניקות ניהול אנרגיית התרסקות לשליטה על עיוות מבני במקרה של תאונה.
הקרונות הרוכנות של מערכי הדור הראשון היו מבוססות על רכבות ה-LRC של חברת בומברדייה שנבנו עבור Via Rail שירות הרכבות הקנדי, ולא הקרונות של ה-TGV. קרונות הכוח וקרונות הנוסעים של Acela כבדות בהרבה מאלו של ה-TGV, על מנת לעמוד בתקני ההתרסקות של מנהל הרכבות הפדרלי. צוותים צרפתים וקנדיים שבדקו את ה-Acela כינו אותו "החזיר" בשל משקלו. המשקל הנוסף מוביל לכך שיחס ההספק למשקל של ה-Acela הוא כ-22.4 כ"ס לטון, בהשוואה ל-30.8 כ"ס של ה-TGV דור שלוש. תקני הריסוק, שאומצו ב-1999, הביאו גם לכך שקרונות הנוסעים תוכננו ללא מדרגות ודלתות, כך שהרכבות יכולות לשרת רק קווים עם רציפים גבוהים כמו המסדרון הצפון מזרחי.
רכבות הדור השני
באוגוסט 2016, אמטרק הודיעה על קבלת הלוואה של 2.4 מיליארד דולר ממחלקת התחבורה של ארצות הברית לרכישת מערכי רכבת חדשים עבור שירות ה-Acela מחברת אלסטום. אלסטום גם תספק תמיכה טכנית לטווח ארוך ותספק חלקי חילוף למערכים. מערכי הרכבות מהדור הבא הללו יחליפו את 20 מערכי הרכבת הקיימים, שהתקרבו לסוף חיי השירות השימושיים שלהם. 28 מערכי הרכבת שהוזמנו יאפשרו שירות תכוף יותר במסדרון הצפון מזרחי.
מערכי הדור השני קיבלו את השם "Avelia Liberty" והם מבוססים על הדור החמישי של רכבת ה-TGV, הקרויים "Avelia Horizon" או "SNCF TGV M" בצרפת.
בניית מערכי הרכבת נערכה במפעלי אלסטום בהורנל וברוצ'סטר, ניו יורק והיא החלה באוקטובר 2017.האב-טיפוס הראשון נשלחה למרכז הטכנולוגיות לתחבורה בפואבלו, קולורדו בפברואר 2020 לבדיקה במסלית המבחן המהירה שבאתר. במהלך תשעת החודשים של הבדיקות, מערכי הרכבת נבחנו במהירויות של עד 165 מייל לשעה (266 קמ"ש). אב טיפוס שני נמסר במרץ 2020 לאמטרק לבדיקה לאורך מסלולי השירות בצפון מזרח, בדיקות שהחלו במאי 2020. נסיעת המבחן הראשונה עד לתחנת בוסטון דרום התרחשה ב-28 בספטמבר 2020.
המערך הראשון היה צפוי להיכנס לשירות בתחילת 2022, כאשר כל מערכים היו צפויים להיכנס לשירות עד סוף 2022. עם זאת, עקב עיכובים בבניית מערכי הרכבת ובדיקתם, הם צפויים להיכנס לשירות בתחילת 2024.
מהירות תפעולית
אף על פי שמערכי הרכבות של הדור הראשון של ה-Acela תוכננו למהירות מרבית של 266 קמ"ש (165 מייל לשעה) ומערכות הרכבות של הדור השני של ה-Avelia Liberty תוכננו להגיע ל-354 קמ"ש (220 מייל לשעה), התשתית הקיימת של המסדרון הצפון מזרחי מגבילה באופן משמעותי את המהירויות.
המהירות המקסימלית המותרת במסדרון הצפון-מזרחי היא 240 קמ"ש (150 מייל לשעה) ב-80.3 ק"מ (49.9 מייל) מתוך מסלול של 735 ק"מ (457 מייל), בארבעה קטעי מסלול ברוד איילנד, מסצ'וסטס, וניו ג'רזי. ה-Acela משיגה מהירות ממוצעת (כולל עצירות) של 140 קמ"ש (90 מייל לשעה) בין וושינגטון לניו יורק, ומהירות ממוצעת של 106 קמ"ש (66 מייל לשעה) מניו יורק לבוסטון. המהירות הממוצעת לאורך כל המסלול היא 113 קמ"ש (70.3 מייל לשעה).
המהירויות מוגבלות על ידי המסלול שהמסדרון עובר דרך אזורים עירוניים, וישנן מספר הגבלות מהירות מתחת ל-97–129 קמ"ש (60–80 מייל לשעה) מעל גשרים או דרך מנהרות בנות יותר ממאה שנה. בסך הכל, Amtrak זיהתה 224 גשרים לאורך התוואי של ה-Acela שצריכים החלפה ובנייה מחדש.
דרומית לנהר דלאוור, המהירות המרבית של ה-Acela היא 217 קמ"ש (135 מייל לשעה). אחד הגורמים המגבילים הוא קו החשמל העילי אשר נבנה לפני 1935 וחסר יכולת לספק מתח קבוע מזרח לניו הייבן. חברת הרכבת של פנסילבניה הפעילה רכבות מבחן "מטרולינר" בסוף שנות ה-60 במהירות של 264 קמ"ש (164 מייל לשעה) והתכוונה לזמן קצר להפעיל את שירות מטרולינר במהירויות של 241 קמ"ש (150 מייל לשעה). בדיקות הסמכה לתפעול מסחרי במהירות של 257 קמ"ש (160 מייל לשעה) שהכוללו נסיעת מבחן במהירות של עד 266 קמ"ש (165 מייל לשעה), החלו בין טרנטון לניו ברונסוויק בספטמבר 2012. פעילות נוסעים במהירות של 241 קמ"ש (150 מייל לשעה) החלה באזור זה בסוף מאי 2022.
לוח הזמנים המהיר ביותר בין ניו יורק לוושינגטון הבירה היה שעתיים ו-45 דקות בשנת 2012. 450 מיליון דולר הוקצו על ידי ממשל הנשיא ברק אובמה להחלפת קו החשמל העילי ושדרוגו בין טרנטון לניו ברונסוויק, שיאפשרו מהירויות של 257 קמ"ש (160 מייל לשעה). לאורך 37 ק"מ (23 מייל). השיפורים היו אמורים להסתיים ב-2016, אך התעכבו; הפרויקט הושלם בחלקו בסוף מאי 2022, והשאר צפוי ב-2024. קטע מסילה זה מחזיק בשיא המהירות של רכבת בארצות הברית, שהוא 274.9 קמ"ש (170.8 מייל), שהושג במבחן שנערך על ידי רכבת UAC TurboTrain ב-20 בדצמבר 1967.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רן דגוני, וושינגטון, רכבות הקליע הגיעו לארה"ב, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2000
- ^ הארץ, אי סדרים חשבונאיים גם בקבוצת אלסטום הצרפתית, באתר הארץ, 1 ביולי 2003
- ^ יעקב שרגל, ניו יורק, נחנכה רכבת מהירה מניו יורק לוושינגטון ובוסטון, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2000
- ^ הארץ, הפן החיובי של עליית מחיר הדלק: שיא בנוסעים ברכבות בארה"ב, באתר TheMarker, 23 ביוני 2008
- ^ הניו יורק טיימס, חברת הרכבות אמטרק מרוויחה הנוסעים שנוטשים את הטיסות בארה"ב, באתר TheMarker, 16 באוגוסט 2012
- ^
בלומברג, ה"בייבי" של ביידן: תוכנית תשתיות בשווי טריליון דולר אושרה בבית הנבחרים, באתר TheMarker, 6 בנובמבר 2021
38513756Acela