AGM-45 שרייק
 | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | טיל נגד קרינה |
| פעילות מבצעית | מלחמת וייטנאם, מלחמת פוקלנד |
| פלטפורמת שיגור | מטוס קרב |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דלק מוצק |
| משקל | 177.06 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 3.05 מטר |
| קוטר | 203 מ"מ |
| מוטת כנפיים | 914 מ"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | MK 5 MOD 1 במשקל 67.5 ק"ג |
| הנחיה | ביות מכ"ם פאסיבי |
AGM-45 שרייק (AGM-45 Shrike) הוא טיל נגד קרינה שתוכנן להתביית על מכ"מי בקרת אש של מערכות נ"מ. השרייק פותח במרכז הנשק של הצי בצ'יינה לייק ב-1963. הטיל היה בשירות הכוחות המזוינים של ארצות הברית וכן בשירות חיל האוויר הישראלי, שהיה המשתמש העיקרי שלו מלבד ארצות הברית, וכונה על-ידו "אגרוף". הטיל הוחלף במהלך שנות התשעים בטיל ה-AGM-88 הארם. בישראל פותחו גרסאות המבוססות על השרייק ששוגרו תחילה מעל זחל"ם (מערכת שכונתה פוטיפר) וזמן קצר לאחר מכן גם ממשגר שהותקן על תובה של טנק M4 שרמן, מערכת שכונתה כחלילית או קלשון.
היסטוריה
השרייק הופעל לראשונה במהלך מלחמת וייטנאם באמצעות F-105F ו-F-105G ת'אנדרצ'יף שיועדו למשימות דיכוי הגנה אווירית, ומאוחר יותר באמצעות מטוסי F-4 פנטום II שיועדו לאותן המשימות. הטווח של הטיל היה קצר יותר מהטווח של טיל הקרקע-אוויר (טק"א) SA-2 שנגדו שימש, אך אף על פי כן השימוש בו היה עדיף על השיטה הקודמת לתקיפת סוללות טק"א באמצעות רקטות ופצצות ממטוסי ה-F-100F סופר סייבר. השרייק שוגר לרוב כ-30 מעלות מעל לאופק כנגד מכ"ם קורן מסוג "פאן סונג" המרוחק כ-15 מייל (25 ק"מ) לזמן מעוף של כ-50 שניות. טקטיקת התקיפה השתנתה בהדרגה במהלך 1966 ו-1967 עד אשר נכנס לשירות טיל ה-AGM-78 סטנדרד ארם אותו ניתן היה לשגר מטווח גדול יותר משמעותית. אפילו לאחר שה-AGM-78 נכנס לשירות, הוסיפו האמריקנים להשתמש בשרייק לצורך תקיפה קרובה. אף על פי שהשרייק לא נכנס לשירות סדיר בבריטניה, הוא סופק בחשאי לחיל האוויר המלכותי הבריטי לשימושו במלחמת פוקלנד.
שירות בחיל האוויר הישראלי
טילי שרייק סופקו לחיל האוויר הישראלי לאחר מלחמת ההתשה וכונו על-ידו "אגרוף". יעילותם של טילים אלו הוכחה כמוגבלת. בשימוש הראשון בטיל בחיל האוויר, ב-18 בספטמבר 1971, שיגרו מטוסי פנטום 12 טילים לעבר מכ"מי סוללות הטק"א המצריות שקודמו לעבר תעלת סואץ בסיום מלחמת ההתשה. התקיפה הייתה תגובה להפלת מטוס בואינג 377 סטרטוקרוזר שביצע גיחת צילום במרחק של כ-22 ק"מ מהתעלה, באמצעות טק"א, יום אחד לפני כן.[1] רק טיל אחד פגע בבסיס הבטון של אנטנת המכ"ם וגרם לנזקים. 11 הטילים האחרים החטיאו את מטרותיהם ופגעו בין קילומטר לחמישה קילומטר מהמטרות. המצרים סגרו את המכ"מים ובכך מנעו פגיעה בהם.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: AGM-45 שרייק |
הערות שוליים
- ^ שמשון עופר, פנטומים תקפו בטילי "שרייק" עמדות במצרים, דבר, 19 בספטמבר 1971, המשך
- ^ אהוד יונאי, "עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי", הוצאת כתר, 1995, עמ' 237-236