הנשמה
.jpg)
הנשמה היא פעולה הבאה לסייע או לגרות נשימה, תהליך קליטת האוויר וחילוף הגזים המתרחש בריאות. פעולת הנשמה יכולה להתבצע בדרכים מגוונות, אולם באופן כללי היא כרוכה באספקת אוויר לריאותיו של אדם שאינו נושם, או שהוא נושם באופן בלתי יעיל המסכן חיים. כדי שהנשמה תמלא מטרתה היא חייבת להתבצע על אדם שליבו פועם, או כחלק מהחייאה. בשלהי העשור הראשון למאה ה-21 הומלץ כי במאמצי החייאה על ידי עוברי אורח (להבדיל מבעלי מקצוע רפואי) יושם דגש פחות על הנשמה ומירב המאמצים יתמקדו בעיסוי בית החזה. הנשמה מפה לפה מטרת היא לספק חמצן למוח כדי שיוכל לנשום כראוי.
הנשמה חיצונית כרוכה בניפוח הריאות, בין אם על ידי האדם המציל הנושף אוויר בכוח אל תוך חלל הריאות, או על ידי אמצעי מכני להשגת אותה תוצאה. במחקרים שנעשו הוכח כי שיטת הנשמה זו, של נשיפת אוויר ישירות אל תוך חלל הריאות, יעילה יותר משיטות הנשמה אחרות שהיו נהוגות בעבר, בהן הוזזו הזרועות או שהופעל לחץ חיצוני על בית החזה, כגון שיטת נילסן (Nielsen method). הנשמה חיצונית זו מכונה לעיתים בשם "הנשמה מפה לפה" או "הנשמה באוויר נשוף" ואף בלשון העם: "נשיקת החיים".
הנשמה היא חלק מרוב השיטות הנהוגות להחייאת לב-ריאות ונלמדת בקורסים לעזרה ראשונה. בנסיבות מסוימות הנשמה מבוצעת כהתערבות בודדה, בנפרד מהחייאה, למשל במצב של כמעט-טביעה ובמינון-יתר של אופיואידים. ביצוע של הנשמה לבדה הוא הליך הצריך להיות מבוצע בידי איש מקצוע רפואה בעוד שלמגישי עזרה ראשונה מומלץ לבצע החייאה מלאה בכל מקרה שבו אדם אינו נושם בעצמו.
מכונת הנשמה היא מכשיר אשר נועד להכניס ולהוציא אוויר מריאותיו של אדם כאשר אינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו, לדוגמה במהלך ניתוח בהרדמה מלאה, או אדם חסר הכרה.
הנשמה בדחיסת אוויר לריאות
השיטה המקובלת להנשמה ברוב נסיבות החירום, מאז שלהי שנות ה-60, היא בדרך של דחיסת אוויר לתוך חלל הריאות של החולה. את דחיסת האוויר לחלל הריאות ניתן לבצע במספר שיטות, התלויות בנסיבות אירוע החירום ובציוד העומד לרשות מבצע ניסיון ההצלה. בכל השיטות קיימת חשיבות עליונה למעבר חופשי של אוויר בחלל הפה וקנה הנשימה לצורך הנשמה יעילה. בין השיטות הבולטות להנשמה בדרך של דחיסת אוויר לריאות נמצא:
- הנשמה מפה לפה - בשיטה זו המציל מצמיד את פיו לפיהו הפעור של המטופל ונושף אוויר כדי להכניסו לחלל הריאות תוך כדי אטימת הנחיריים.
- הנשמה מפה לאף - בשיטה זו המציל מצמיד את פיו לאפו של המטופל ונושף אוויר לריאות דרך האף. הנשמה זו מתאימה למשל בנסיבות שבהן קיימת פציעה בפה או בלסת, או כאשר פיו של המטופל מזוהם בקיא, או במזהמים אחרים
- הנשמה מפה לפה ואף - שיטת הנשמה זו נהוגה בהנשמת תינוקות (בדרך כלל עד לגיל שנה), בגלל מבנה הפנים הקטן של התינוק.
- הנשמה מפה למסכה - בשיטה זו מונחת מסיכה על פני המטופל והמציל נושף אוויר דרך המסיכה. שיטה זו מומלצת על ידי ארגוני הצלה רבים. שיטה זו מורידה את הסיכון שהמציל יחשף לזיהומים במהלך פעולות ההצלה.
- הנשמה באמצעות בלון - בשיטה זו המציל מצמיד מסיכה המחוברת לבלון גמיש לפניו של המטופל ודוחס את האוויר מן הבלון לריאותיו של המטופל על ידי מעיכת הבלון.
- הנשמה באמצעות מכונה - מכונת הנשמה היא מכשיר המחובר למקור כוח חשמלי ומבצע את פעולת ההנשמה.
יעילות הנשמה
אוויר אטמוספירי רגיל מכיל כ-21% חמצן. לאחר חילוף הגזים המתבצע בריאות במהלך הנשימה, האוויר הנשוף על ידי האדם מכיל בדרך כלל כ-17% חמצן. מכאן שגוף האדם מנצל רק כ-19% מן החמצן הנכנס לריאות בעת הנשימה, בעוד שכ-80% נפלטים בעת הנשיפה. מכאן שיש די והותר חמצן באוויר הנשוף כדי לאפשר הנשמה יעילה מפה לפה.
בעת הנשמה באמצעות מכשיר, למשל מסיכה ובלון, ניתן להגביר את יעילות ההנשמה על ידי הזרמת חמצן נקי אל חלל המסיכה וממנו אל חלל הריאות. באופן זה ניתן להגדיל את אחוז החמצן המוחדר לריאות עד לרמה של 40% מן הנפח הכולל בעת הנשמה באמצעות מסיכה ובלון, ועד לרמה של 99% בעת הנשמה באמצעות מכונת הנשמה. ככל שריכוז החמצן גבוה יותר, חילוף הגזים בריאות יהיה יעיל יותר ויעלה את סיכויי הצלחת ההנשמה.
הנשמה כחלק מהחייאה על ידי עוברי אורח
החל משלהי המאה ה-20 גוברים סימני השאלה בקרב מומחים בתחום ההחייאה באשר למקומה של ההנשמה בין האמצעים שבהם עוברי-אורח צריכים לנקוט במהלך מאמצים להצלת חיים באירוע חירום פתאומי[1]. המומחים מציינים כי למרות מאמצים רבים להנחיל את שיטת החייאת לב-ריאות, הכוללת הנשמה מפה לפה, לציבור הרחב, זאת כבר מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ברוב מקרי החירום שבהם נדרשת החייאה, היא לא מבוצעת. אי ביצוע החייאה באופן מיידי במצבי חירום של דום לב והפסקת נשימה פוגע בסיכויי ההישרדות של הנקלעים למצבים אלה.
במספר מחקרים נמצא כי חלק ניכר מן הציבור נרתע מביצוע החייאה בגלל הצורך בביצוע הנשמה מפה לפה[2]. על רקע רתיעה זו ולאור מחקרים שהטילו ספק בגודל התרומה של הנשמה על ידי עוברי אורח במהלך ניסיונות החייאה במצבי חירום, הלך וגדל הדגש על ביצוע עיסוי יעיל של בית החזה ופחת הדגש על הנשמה. בהמלצות שהתפרסמו בשנת 2008 מטעם איגוד הלב האמריקאי (American Heart Association) נקבע כי במקרה של התמוטטות פתאומית של אדם, עוד בטרם תחילת מאמצי החייאה, יש להזעיק מיד את שירותי החירום הרפואיים. בעת החייאה בידי עוברי אורח, במידה והמציל לא קיבל הכשרה מתאימה בביצוע החייאה, עליו להתרכז בביצוע עיסוי בית החזה בלבד. במידה ועובר האורח קיבל הכשרה בביצוע החייאה, וחש שהוא מסוגל לבצע עיסוי בית החזה וגם הנשמה, היחס בין שתי הפעולות צריך להיות 2 הנשמות לאחר כל 30 עיסויים בבית החזה. במידה ועובר האורח קיבל הכשרה בביצוע החייאה אך חש שאינו יכול לשלב את שתי הפעולות (הנשמה ועיסוי בית החזה) באופן יעיל, עליו לבצע עיסוי בית החזה בלבד[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ A Reappraisal of Mouth-to-Mouth Ventilation During Bystander-Initiated Cardiopulmonary Resuscitation: A Statement for Healthcare Professionals From the Ventilation Working Group of the Basic Life Support and Pediatric Life Support Subcommittees, American Heart Association. Circulation 1997;96:2102-2112
- ^ Locke CJ et al. Bystander Cardiopulmonary Resuscitation. Archives of Internal Medicine 1995;155:938-943
- ^ Sayre MR et al. Hands-Only (Compression-Only) Cardiopulmonary Resuscitation: A Call to Action for Bystander Response to Adults Who Experience Out-of-Hospital Sudden Cardiac Arrest. Circulation 2008;117:2162-2167
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
23798822הנשמה