2 + 2 = 5

שתיים ועוד שתיים שווה לחמש (2 + 2 = 5) הוא ביטוי מתמטי שגוי באופן מכוון בו נעשה שימוש במספר הקשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים לאורך ההיסטוריה.

פוליטיקה, ספרות, תעמולה

בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית, נעשה שימוש רב במושג "2+2=5", לתאר את הכוח הלא-פרופורציונלי שיש למיעוטים הפוליטיים בצרפת (אנשי האצולה, שמנו כ-100,000 אנשים, אנשי הכמורה שמנו כ-400,000 אנשים) לעומת רוב העם הצרפתי, "המעמד השלישי", שהיוו כ-98% מאוכלוסיית צרפת (כ-24,500,000 אנשים).

בסוף המאה ה-19 השתמשה התקשורת הרוסית בביטוי "2+2=5" על מנת לתאר את ההידרדרות המוסרית והבלבול החברתי שחל לקראת תחילת המאה ה-20.

ב-1931 עיצב האמן יעקב גומינר כרזה שתמכה בתוכנית החומש של סטלין. הכרזה כללה משפט בו נכתב כי "2+2=5", דבר שמתייחס לתוכנית החומש כאמור.

ג'ורג' אורוול השתמש ברעיון של 2 + 2 = 5 כבר במאמר שכתב ב-1939, שם אמר כי ”בהחלט ייתכן שאנחנו נכנסים לעידן בו שתיים ועוד שתיים שווה חמש אם המנהיג אומר זאת”.

10 שנים לאחר מכן, אוורול השתמש במושג בספרו "1984", שבמהרה הפך לשימוש המוכר ביותר בו. בסוף הספר, כאשר גיבור הספר שנחשד כמתנגד משטר, וינסטון סמית' נחקר על מעשיו ולאחר שהחוקר או'בריאן מנסה לשבור את רוחו מנטלית ולגרום לו לנטוש את ההתנגדות ל"האח הגדול" או'בריאן אומר לסמית' ששליטה במציאות הפיזית ובעולם עצמו אינה כל כך חשובה למפלגה והדבר החשוב ביותר עבורה באמת הוא שאזרחי אוקיאניה יתאימו את תפיסת המציאות שלהם לרצונות הפוליטיים של המפלגה ושל האח הגדול. סמית' אומר לאובריאן כי ”מה אני יכול לעשות אם אני רואה מה שלנגד עיני? שתים ועוד שתים הן ארבע” אך או'בריאן אומר לו בתגובה כי ”לפעמים, וינסטון. לפעמים הן חמש. לפעמים הן שלוש. לפעמים הן גם זה וגם זה בעת ובעונה אחת. עליך להשתדל יותר. לא קל לאדם להיעשות שפוי בדעתו”.