תרבות גרמניה המזרחית
התרבות בגרמניה המזרחית הייתה שילוב של לאומיות גרמנית עם עקרונות הריאליזם הסוציאליסטי. תחומים שונים של תרבות כמו ספרות, ציור, מוזיקה וקולנוע נשלטו על ידי המדינה ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי. השלטונות מנעו כניסת "תרבות מנוונת" (מוזיקה מנוונת, אמנות מנוונת) ולעומת זאת עודדו תרבות "אנטי-פשיסטית" וקומוניסטית. התרבות שימשה במידה רבה ככלי של המדינה להפיץ את האידאולוגיה הסוציאליסטית והקומוניסטית ופחות לביטוי האישי.
מוזיקה
כחלק מהלאומיות המזרח גרמנית, הייתה ציפייה מזמרים לשיר בגרמנית כדי לרומם את התרבות הגרמנית, אך ברבות השנים הותר מעט הרסן וניתן היה לשיר בשפות אחרות. שירים רבים שחוברו עסקו בהאדרת השיטה הקומוניסטית ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי ששלטה במדינה. יוצרים שחיברו שירים המבקרים את המשטר נרדפו קשות על ידי השטאזי. לעומתם, יוצרים שחיברו שירים המרוממים את המשטר זכו לטיפוח ופרסום מצד השלטונות. זמרים ששרו שירים עם ביקורת מרומזת כלפי המשטר נרדפו קשות בשנות ה-50 אך לקראת סוף שנות ה-60 גדל מעט החופש.
מוזיקה קלאסית טופחה מאוד, דוגמה לכך היא העובדה שבגרמניה המזרחית היו 50 תזמורות במדינה של כ-17 מיליון איש.
תיאטרון
תיאטרון, כמו שאר ענפי התרבות שימש לפאר את המדינה, הקומוניזם ואת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. בתחילה, הושפע הקולנוע מברטולט ברכט, שהחזיר וקידם אומנים אנטי פשיסטיים רבים. לאחר מכן התפתחה תעשיית תיאטרון בראשות שחקנים ממעמד הפועלים. על אף הליברליזציה התרבותית המוגבלת של שנות ה-70 ערקו אומנים מגרמניה המזרחית עקב הצנזורה המכבידה. אומנים אחרים ניסו לעסוק בתיאטרון לא בברלין המזרחית בירת המדינה, אלא בערים קטנות יותר.
קולנוע
תעשיית הקולנוע במדינה הייתה אקטיבית במידה רבה. תעשייה זו נשלטה על ידי מונופול הסרטים DEFA (ראשי תיבות של Deutsche Film-Aktiengesellschaft). הסרטים צולמו ברוח הריאליזם הסוציאליסטי ועסקו לרוב בשינוי שעברו הפועלים, ממצב של דיכוי תחת הרייך הישן או גרמניה הנאצית לשגשוג תחת השלטון הקומוניסטי החדש. רבים, כמו "ארנסט תלמן", היו בעלי טון תעמולתי ודידקטי. במשך השנים סטו לפעמים מהמדיניות הרשמית אך לא חצו את גבול הביקורת על השלטונות. הקולנוע המזרח-גרמני היה נתון לפיקוח פוליטי הדוק: ב-1965, כשתמה ההפשרה של חרושצ'וב עם עלייתו של לאוניד ברז'נייב, השתנו גם הרוחות בוועד המרכזי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. שנים-עשר סרטים שנחשבו ליברליים מדי נאסרו באחת, וצונזרו עד לנפילת החומה. סרטים אלה נודעו בשם "סרטי מרתף" או "סרטי ארנב" (על שם אחד המפורסמים שבהם, "הארנב הוא אני"' שהביע ביקורת כלפי מערכת המשפט). מעט סרטים זרים יובאו בהתאם לרגולציות הנוקשות של המשטר הקומוניסטי.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תרבות גרמניה המזרחית |
תרבות גרמניה המזרחית26219302