תקרית יאונפיאונג
תקרית יאונפיאונג (בקוריאנית 연평도) היא התקפה של צפון קוריאה נגד דרום קוריאה שהתרחשה ב-23 בנובמבר 2010 באי יאונפיאונג. ההתקפה הייתה חלק ממספר התקפות של צפון קוריאה כנגד דרום קוריאה בשנים 2002 עד 2010, כולל הטבעת הספינה צ'אונאן במרץ אותה השנה.[1]
רקע
בתום מלחמת קוריאה בשנת 1953, מפקד כח האו"ם קבע גבול ימי בין צפון לדרום קוריאה שנקרא "קו הגבול הצפוני", שמוכר על ידי דרום קוריאה.[2] אבל, הסכם שביתת הנשק נחתם ביולי והקו נקבע רק באוגוסט. לכן, הוא לא הוכנס כחלק מהמשא ומתן ולא הוסכם על ידי שני הצדדים. בשנת 1973 צפון קוריאה פתחה את המחלוקת לדיון נוסף. שתי הקוריאות ערכו מספר שיחות ללא הועיל. ב-15 ביוני 1999 ארעה התקרית הראשונה בין השתיים. בתקרית צפון קוריאה קבעה קו גבול אחר והמחלוקת טרם נפתרה. מאז ועד נובמבר 2010 היו מספר תקריות נוספות ותדירותם עלתה באופן הדרגתי.
הפער ביכולת הצבאית בין דרום קוריאה לצפון קוריאה מאוד מובהק.[3] מאז אמצע שנות ה-70, דרום קוריאה החלה בתהליך מודרניזציה של הצבא. מחד, הברית עם ארצות הברית השרה ביטחון עבור דרום קוריאה. מאידך, דרום קוריאה מנסה להשיג עצמאות ולא להיות תלויה רק בארצות הברית. לכן, החל מאמצע שנות ה-70, דרום קוריאה החלה לפתח מאוד את הצבא שלה. בעקבות הפיתוח, הצבא הדרום קוריאני נעשה לחזק יותר מהצבא הצפון קוריאני. דרום קוריאה נמצאת בחזית הטכנולוגיה הצבאית על ידי שיתופי פעולה בינלאומיים, בניגוד לצפון קוריאה שתלויה בכלי נשק ישנים של ברית המועצות או בייצור עצמי.
בשנה שלפני תקרית יאונפיאונג, היו מספר רב של התנגשויות נוספות בין הצבא הצפון קוריאני לדרום קוראני.[4] ב-10 בנובמבר 2009 נפגעה ספינה צפון קוריאנית על ידי הדרום; ב-27 בינואר 2010 הצבא הצפון קוריאני ביצע תרגיל רחב היקף סמוך לאיים של הדרום ומעבר ל"קו הגבול הצפוני"; ב-26 במרץ, צפון קוריאה הטביעה באמצעות צוללת את ספינת הטילים צ'אונאן.
בתאריך ה-16 בנובמבר 2010, הממשלה הדרום קוריאנית הכריזה שהיא מתכננת לבצע את התרגיל השנתי הוגוק בתאריכים 22-30.11.[5] חלק מהתרגיל נערך באי יאונפיאונג. השלטון הצפון קוריאני מגנה את התרגילים האלו בטענה שהם נועדו לתרגל פלישה לצפון קוריאה. בבוקר ה-23 בנובמבר, במהלך התרגיל, צפון קוריאה אף שלחה מסר חד לדרום קוריאה שהיא מתנגדת לתרגיל שתוכנן לאותו היום מול חופי האי יאונפיאונג.[6]
התקפה ותוצאות
בתאריך 23.11.2010 התרחשה ההתקפה הצפון קוריאנית נגד האי יאונפיאונג ומספר איים סמוכים.[7] באותו הבוקר, בין השעות 10:15 ו-14:30 דרום קוריאה ערכה תרגיל ירי לכיוון הים ליד האי יאונפיאונג.[8] חרף ההודעה התקיפה של צפון קוריאה, המפקד בשטח החליט שלא להפסיק את האימון. באי גרים כ-1,700 אזרחים ועוד כ-1,000 חיילים.
בשעה 14:34 עד 14:46 צבא צפון קוריאה החל בירי ארטילרי כנגד האי. מתוך כ-150 פגזים שנורו, 60 פגעו באי והנותרים נפלו לים. לאחר שתי הודעות הזהרה של צבא דרום קוריאה לצפון, הצבא הדרום קוריאני הגיב בירי של 50 טילי קיי-9 בין השעות 14:47 ו-15:15. בשעה 15:12 עד 15:29 צפון קוריאה פתחה במתקפה שנייה של עוד 20 פגזים כנגד הרדאר הדרום קוראני באי. לבסוף, בין 15:25 ועד 15:41 דרום קוריאה הגיבו בירי 30 פגזים והתקרית נגמרה.
בצד הדרום קוריאני דווח על שני חיילים הרוגים ושני אזרחים. בנוסף, 16 נפצעו, חלקם קשה. 133 בניינים נפגעו באופן מלא או חלקי – 33 מתוכם נהרסו לחלוטין, בנוסף למספר שריפות שפרצו. צפון קוריאה לא דווחה על הנזק שנגרם לה מהתקיפה, אך לפי תמונות לוויין, דרום קוריאה טוענת שהפגיעה בצבא הצפון קוריאני הייתה קשה.[9]
השלכות
בעקבות התקרית, דרום קוריאה החלה במספר רפורמות צבאיות. המשמעותית שבהן היא "רפורמת הביטחון מספר 307" שנועדה לחזק את הגנת החופים של דרום קוריאה.[10] על אף שלדרום קוריאה ברור שהצפון לא יכול לנצח אותה בהתקפה קונבנציונלית, דרום קוריאה עדיין מנסה להימנע התקפה א-סימטרית כמו במקרה זה.
ההתקפה נעשתה בזמן שסין ארחה את אליפות אסיה בכדורגל.[11] ההתקפה הביכה מאוד את הסינים שהם נותני החסות לצפון קוריאה. מבחינת סין, צפון קוריאה היא מדינת חיץ בין הברית של יפן-דרום קוריאה-ארצות הברית, לבינה. לכן, היא מצד אחד תומכת בשלטון צפון קוריאני שתומך בה, אך חוקרים תוהים האם היא תנסה להחליף את השלטון הצפון קוראני לשלטון שיטיב יותר עימה.
המתיחות בין המדינות המשיכה ובשנים לאחר מכן צפון קוריאה בצעה מספר מתקפות סייבר כנגד דרום קוריאה. ב-2011 צפון קוריאה אף שיבשה קליטת GPS באזור שדה התעופה הבינלאומי בסיאול. בכך, סכנה כלי טיס שממריאים ונוחתים בשדה.[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Joseph S. Bermudez Jr., The Yonp’yong-Do Incident, November 23, 2010, in 38 North (January 11, 2011): 1.
- ^ Lee Dongmin, Yeonpyeong: Dealing with North Korea in RSIS Commentaries No. 163 (2010): 1.
- ^ Han N. Hoon, South Korea’s Defence Reform Plan: A Case of Bad Timing, in RSIS Commentaries No. 193 (2012): 1.
- ^ Joseph S. Bermudez Jr., 2011, 1.
- ^ Joseph S. Bermudez Jr., 2011, 3.
- ^ Jason Kim and Luke Herman, War and Peace in the East Sea:Reducing Tension Along the Northern Limit Line, Issues & insights Vol. 12 No.13 (2012): 1.
- ^ Joseph S. Bermudez Jr., 2011, 6.
- ^ Ministry of National Defense of the Republic of Korea, 2010 Defense White Paper (Seoul: March 31, 2011), 336.
- ^ Jin Ki Lee, A Study on the Failure of Conventional Deterrence: the Case Study of the Bombardment of Yeonpyeong in 2010, Naval Postgraduate school: Clifornia (2016), 50.
- ^ Han N. Hoon, South Korea’s Defence Reforms: Impact on the Navy, in RSIS Commentaries, No. 183 (2011): 2.
- ^ Cho Han Bum, What North Korea Overlooked abut the Impact of Yeonpyeong Attack, in Online Series (2010): 2.
- ^ Han N. Hoon, 2012, 2.
31192014תקרית יאונפיאונג