תקשי"ר
תקנון שירות המדינה (או בקיצור התקשי"ר), הוא קובץ הוראות וכללים המסדיר את ניהולו של שירות המדינה בישראל בתחום משאבי האנוש והמפרט את זכויותיהם וחובותיהם של עובדי המדינה. התקשי"ר חל במישרין על עובדי מדינה במשרדי הממשלה ויחידות הסמך, על עובדי מערכת הבריאות הממשלתית ועל עובדי מערכת הביטחון האזרחית (למעט עובדים המועסקים לפי הסכמים קיבוציים-מפעליים מיוחדים). לתקשי"ר גם השפעה על עובדי הרשויות המקומיות, למרות שאינו חל עליהם במישרין.
נציב שירות המדינה הוא המתקין את התקשי"ר. נוהל זה מסתמך על החלטת הממשלה שיצרה את תפקיד הנציב[1]. נייר מדיניות של פורום קהלת משנת 2015 מבקר את סמכותו של הנציב להתקין את התקשי"ר, שכן הסמכות להתקין תקנות אינה ניתנת להאצלה משר לפקיד ציבור, והסמכות ליישום חוק המינויים מסורה לראש הממשלה, כך שלא ניתן להאציל אותה לפקיד[2].
התקשי"ר פורסם לראשונה במרץ 1953[3].
תוכן התקשי"ר מתבסס על דיני העבודה, הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים. נציבות שירות המדינה מפיצה באופן שוטף עדכונים לתקשי"ר.
בתקשי"ר עשרה חלקים:
- חלק 0 - הוראות כלליות
- חלק 1 - מילוי משרות ונוהלי העסקת עובדים במשרות תקניות ובמשרות בלתי תקניות
- חלק 2 - קידום עובדים, משכורת, שכר ותשלומים אחרים
- חלק 3 - זמני עבודה, חופשות ושירות צבאי
- חלק 4 - משמעת וסדר
- חלק 5 - הדרכה והשתלמות
- חלק 6 - סדרי מינהל
- חלק 7 - שינויים ארגוניים, המצאות והנעת עובדים
- חלק 8 - פרישה מן השירות וזכויות פרישה
- חלק 9 - סדרי עבודה ושונות.
קישורים חיצוניים
- התקשי"ר, באתר של נציבות שירות המדינה
הערות שוליים
- ^ החלטה קנד, י"ח בטבת תשי"א, 27.121950 "תפקידי נציב המנגנון וסמכויותיו"
- ^ יצחק קליין ואביטל בן-שלמה, משילות ומינויים בישראל, עמ' 49, באתר פורום קהלת, סיוון תשע"ה - יוני 2015.
- ^ תקנון שירות המדינה (תקשי"ר), על המשמר, 27 במרץ 1953
תקשי"ר33376212Q12412194